במהלך השבוע אחרי שאני ורעות נפרדנו הלכתי להטביע את יגוני
באלכוהול - השיטה הכי טובה שנבראה כדי לשכוח מהצרות, וליצור
צרות חדשות.
זה היה באיזה באר מפוקפק בתל-אביב. את השם אני תמיד שוכח אחרי
בערך חמש הקפצות של טקילה.
ברגע שהברמן הבין שאני מרושש, פחות או יותר זרקו אותי החוצה.
התחלתי לנדוד באזור בניסיון להבין איפה אני, ובדרך גם לא
ליפול, כשראיתי אותו בפעם הראשונה.
הוא יצא מתוך צללית חשוכה שנוצרה על-ידי גגון של מכון בריאות
נסתר. הייתה לו גיבנת, אבל לא גיבנת פינתית וסולידית כזאת,
חמודה, הגיבנת שלו הייתה במרכז הגב ולא הייתה מביישת שום גמל
סעודי מצוי שמכבד את עצמו.
הגיבן הביט בי בפנים שהיו עירוב של דג בורי מאודה וקורבן
שריפה. היו לו העיניים הכי מעוותות שראיתי בחיים שלי - העין
הימנית הייתה ענקית וירוקה, והשמאלית הייתה מלוכסנת, בצורה של
חצי אליפסה עם אישון אדום ומעין מוגלות העוטפות אותה.
הוא חייך אלי, חושף טור של שיניים שחורות-צהובות, שאת צחנתן
יכולתי להריח גם ממרחק של עשרה מטרים.
כמה שהייתי שיכור, ככה שתקתי. הייתי בהלם מהיצור הדוחה הזה
שחייך אלי.
"מה איתך, ניר, למה אתה שותק?" הוא שאל אותי בקול של לפני
הקאה.
"מאיפה אתה יודע את השם שלי?" שאלתי בתדהמה מהולה בחשש.
"איזה מן מלאך שומר אני אהיה אם אפילו את השם שלך אני לא אדע?"
הוא המשיך לשחק את משחק השאלות.
ואני, אחרי חמש דקות של שתיקה והלם פרצתי בצחוק מתגלגל. הצחוק
היה כל כך מתגלגל שפשוט נפלתי על המדרכה והקאתי את נשמתי.
הגיבן חיכה שאסיים להוציא החוצה את כל מה שהכנסתי עבור 14 שקל
לכל הקפצה, ואמר "אני יודע מה אתה חושב, שאני לא הלוק
ההוליוודי של מלאך שומר, ולא נראה כמו בן אפלק, אבל זה מה שיש
לך, ככה זה כשיש מיתון... חוצמזה, תגיד תודה שבכלל יש לך מלאך
שומר, לא לכולם יש."
לקח לי קצת זמן לעכל את ערימת השטויות שהיצור הזה שפך עלי.
"תוכיח לי שזה נכון" דרשתי.
הגיבן הסתכל עלי בעיניים מכווצות ואז השתעל, השתעל ממש חזק עד
שהתחיל לצאת לו ריר מהפה.
בסוף הוא הביא שיעול אדיר שמרח משהו ירוק על פח הזבל הגדול
שממולו. הסתכלתי על החומר הירוק כאשר לפתע הוא החל להתאגד
לצורת לטאה.
הלטאה החלה לרוץ לכיוון הגיבן עד שטיפסה עליו והתיישבה לו על
הגיבנת.
"זה נראה לך טבעי?" שאלה אותי הלטאה.
הסתכלתי על שניהם כמו שכל אחד יסתכל על גיבן מעוות עם לטאה
מדברת על הכתף והתעלפתי.

שתי סטירות חזקות העירו אותי. הייתה כבר שמש שזרחה מעלי והדבר
היחיד שמנע ממני להסתנוור היה הפרצוף המבחיל של הגיבן שרכן
מעלי.
"נו, ניר, מה נסגר איתך?" שאל אותי בכעס, וקם.
"טוב, קלטתי אתה המלאך השומר שלי, אבל למה אתה פה?" שאלתי
בעצבנות.
הגיבן עצם עיניו והחל לזמזם לעצמו את smells like teen spirit.
לבסוף פתח את עיניו וענה לי.
"כי אני לא רוצה שתגמור כמו קורט, הקליינט הקודם שלי. עזוב איך
התבאסתי כשהוא נדפק ממנת יתר. טעות שלי. בקיצור, אתה די קרוב
לסוף כזה ואני צריך למנוע ממך לעשות לי פאדיחות..." סיים
והמשיך לזמזם.
"אז מה אני אמור לעשות עכשיו? אולי באמת אני אקח איזו מנה
נכבדת של משהו ואגמור את החיים בכיף. זה לא שיש לי משהו לחיות
בשבילו". רק לאחר שסיימתי הבנתי כמה החיים שלי באמת פאתטים.
אז הגיבן אמר שהוא יחזיר לי את רעות.
הוא הקליק באצבעותיו ותוך שנייה הייתי בבית במיטה. הייתי גמור
מעייפות ומטקילה, אז נרדמתי.

התעוררתי בבהלה ונזכרתי בחלום הביזארי שהיה לי. נשמתי לרווחה
כשראיתי שאני שוכב בטוח במיטתי.
הסתובבתי ולמרבה תדהמתי ראיתי את רעות, ערומה, ישנה במיטה
לידי. מסתבר שזה לא היה חלום.
קמתי בזהירות כדי לא להעיר את רעות ונכנסתי לחדר האמבטיה.
שטפתי את פני  מול הראי ונחנקתי לרגע כאשר ראיתי בהשתקפות את
הגיבן עומד מאחורי, הלטאה ניצבת בגאווה על הגיבנת שלו.
"נו, מה אתה חושב? איך אני בשבילך?" שאל אותי בגאווה.
"וואו, אין לך מושג כמה אני חייב לך..." אמרתי בכנות.
"יש לי" אמר הגיבן, על פני עולה חיוך ממזרי "אבל מה שאני אבקש
ממך זה משהו קטן, רק משהו קטן".
"מה?" שאלתי בציפייה.
הגיבן הישיר אליו את מבטו, ואני הסטתי את עיני מפאת הגועל
שבפרצופו. "אני רוצה פעם אחת, רק פעם אחת קטנה ל... אני רוצה
לזיין את רעות פעם אחת!" סיים.
"מה?" עיני כמעט יצאו מחוריהן "השתגעת?" צעקתי ואז נזכרתי
שרעות ישנה ואם היא תתעורר ותקלוט אותי מנהל דיאלוג עם הגיבן
מנוטרדאם והלטאה שלו היא לא תקבל את זה טוב.
"נו, מה אכפת לך?" שאל "רק פעם אחת, לך יהיה אותה תמיד".
"בחיים לא!" חזרתי לצעוק "בחיים לא תקבל אותה!".
הוא הסתכל עלי בזעם וקלטתי שגם העין השנייה שלו נהייתה אדומה.
הלטאה שלו הסתכלה עלי במבט רצחני כאילו אמרה "לא היית צריך
לעצבן אותו..."
הגיבן צחק צחוק מריר ורשע והקליק באצבעותיו.

תוך שניה שכבתי שוב בסמטה בתל-אביב ליד הבאר מוקף בקיא של
עצמי.
"כוסאמק" אמרתי לעצמי "המלאך השומר שלי דפק אותי".
קמתי באיטיות והלכתי מתוסכל הביתה.
מאז עברתי לוודקה.