למזלה הכביש היה ריק. אחרי החייאה שהסתיימה בלא כלום, לא היה
לה לא כוח ולא חשק למהר. נשארה במסלול האיטי, חושבת מחשבות של
לא כלום, מנסה לנער ממצחה את הסצנה האחרונה אך זו חדרה שוב
ושוב וצמררה. הגופה המעוכה, החזה הפתוח. העיניים הנפוחות של
ההורים, בכייה של האחות הצעירה.

נשמה עמוקות מודעת  לכאב העמום בעומק החזה, שאריות של מאבק
עיקש שנכשל. המכונית שלידה צפרה והקפיצה אותה ממקומה. ידה סטתה
וכמעט שנכנסה לתוך  מחסום ההפרדה.  בא לה  לצאת ממכוניתה,
לתפוס את הנהג בכתפיו ולנערו, אולי להרביף לו, לקלל אותו. אך
במחשבה שניה עצרה. ואז מה? הורידה רגל מדוושה, שוב נשמה עמוק
והמשיכה במשוטה על פני הכביש הרטוב. רק לא להתרגש, רק ליהנות
מהחיים, הם ממילא כל כך קצרים.

חיפשה מוזיקה מעוררת קצבית, אך שום דבר לא התאים למצב רוחה
ברגע זה. הכל נראה טפל , חסר טעם, מעצבן.   כמו שקורה לה אחרי
שפוגשת במוות פתאומי. הרמזור כנראה מקולקל, חשבה לעצמה
כשהתמהמה לשנות צבעו. עוד היא ממתינה, חסרת סבלנות, רגלה רוקעת
על רצפה המכונית ולידה עצרה מכונית כסופה, חלונה פתוח וצלילי
מוזיקה קלאסית נשפכים החוצה, בגלים קלילים ומחבקים. העיפה מבט
סקרני, נדהמת מעצמתו של סנטר, בלורית מתנופפת  בהירה, צווארון
פתוח ויד כבדה וחמה הנשענת על אדן החלון. עוד שנייה והוא מסיט
עיניו מהכביש לעברה. מפגש עיניים קצר וחיוך עולה על שפתיו,
כנראה גם על שפתיה.

חשה כיצד הדם נוזל מפניה, נבוכה הסיטה עיניה ונעצה אותם בכביש
הרטוב שלפניה. נדמה היה לה שהוא אומר משהו אך הרוח נסע את
דבריו והרמזור התחלף. שמעה את חריקת גלגלי מכוניתו יוצאת
בדהרה, משאירה אותה עדיין עומדת ליד הרמזור. מיהרה אחריו
כמטורפת, מתאמצת להדביקו אך בסיבוב אבד לה. כששבה וקלטה את זנב
מכוניתו כבר היה רחוק ובלתי מושג כחלום.

שוב רמזור ושוב נעצרה. יכלה לחוש בידיו החמות הולכות ומטפסות
על כתפיה, יורדות ומלטפות את חזה שהולך והתרומם. זה בדיוק מה
שהייתי צריכה עכשיו, חשבה כשהגבירה מהירות, שוב לנסות לתפוס
אותו, אולי לשוב ולחייך אליו. הלחלוחית שבין רגליה התעוררה
למחשבותיה. עצמה עיניה רק לשנייה, לחוש את הבל נשימתו לפני
שהכל הפך שחור.

הייתי צריכה להיות קצת יותר, עוד הספיקה מחשבה להתנגן. הייתי
צריכה...