|
מוקדש לבר ריימונד
עמדת שם
עם פנים לים
עמדת שם
ועכשיו האם את כאן?
הכנרת מתייבשת מרוב דמעות
הירח שואל אם להמשיך לחיות
ואני מחכה
מחכה לך-
ילדה קטנה עם עיניים חומות
הבית שלך כבר לא שלך
החדר שגרת בו- את פנייך כבר שכח
ואת שם,
אי שם בארץ שקטה
ארץ בלי מלחמה
ארץ שלא בוכה ולא בכתה מעולם
ואני כאן, מחכה לך בבית קטן
כבר לא ליד הים- הים שנעלם
ואת, את מעבר לענן
את בגן הנעלם |
|
|
פעם, הילד חירבן
גליל שהיה כל-כך
רחב שהוא לא ירד
באסלה. זה לא
שהאסלה נסתמה,
הגליל פשוט לא
ירד.
מה שעשה הילד
הוא לתת לחרא
שלושה ימים
להתפרק ולהתמוסס
במים (תוך שהוא
משתין על החרא
מדי פעם ומוריד
את המים כשלוש
פעמים ביום)
ולאחר מכן החרא
ירד.
מתוך "1001
סיפורי חרא"
מאת הניזר
מטליסמן.
מתוך תת הפרק
"סיפורים שאפשר
ללמוד מהם" בפרק
"הילד הזה הוא
אני". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.