יום אחד, אתה עובר ברחוב, ורואה אקורדיאון. אתה אומר לעצמך,
וואו! אקורדיאון! אני אנגן במסיבות בשירה בציבור, ואכבוש את
ליבה של ציפורה, אהובתי משכבר הימים. אז אתה קונה אקורדיאון,
ומנסה להוציא ממנו תו. איזה זיוף. זדים! יהא עליך ללמוד כיצד
לנגן בו.
ואתה לומד אקורדיאון. מקץ שנה, אתה נעשה מסמר הערב בכל מסיבה.
כאשר המסיבה מתדלדלת, אתה תמיד מגיע עם האקורדיאון וכולם
שמחים. אך יותר מכל, אהוב עליך השיר "הי הג'יפ", בו מביטה בך
ציפורה בעיניים בורקות.
וכך חולפים הימים. בכל יום אתה משתפר ומשתפר, למען תזכה באהבתה
של ציפורה, אך היא בשלה. עד כי יום אחד, מתארח שאול קטלמוני,
בחדר האוכל, והוא נפעם מנגינתך. בחטף אתה אורז חפצך, נושק
לציפקה על לחיה ואומר לה: את חכי לי ואחזור. אני נוסע ללאס
וגאס, לכבוש את הבמות.
בתחילה, אתה וקטלמוני מנגנים ברחוב. אנשים משליכים מטבעות. יום
אחד, המזל משחק לך במכונת ההימורים. "אני עשיר!" אתה צועק בראש
חוצות. אתה וקטלמוני מקימים מועדון קטן ליורדים, ונפולת
הנמושות באים לשיר עימכם קצת. איזו אוירה מהנה.
לפתע פורץ לחדר ג'ו וון ג'ק, האיש החזק ביותר בעיר ואומר לכם:
רבותי! קחו 20 מליון דולר, ותפיקו לי תקליט. אתה מאושר עד הגג.
איך הקיבוץ יקנא! ואתה שורף את הבמות! נעורת כשרות באות כדי
שתחתום להם על החזיה, אך כאשר אתה שב לביתך, משהו ריק. אתה
מרגיש כאילו השארת משהו מאחור. כאילו... יש משהו שעוד לא הצלחת
להשיג.
יום אחד, מישהו בקהל צועק לך! "הלו! תנגן הי הג'יפ!". פתאום
הכל ברור לך. אתה עוזב את הבמה, משאיר את האקורדיאון מיותם,
משאיר את הקהל המום, תופס מטוס אל על לישראל. כל הדרך אתה שר,
הבאנו שלום עליכם. בנתב"ג, אתה הודף את המעריצים, בועט באנשי
המכס, נכנס ללימוזינה, ונוסע לקיבוץ. כל הדרך אתה מביט בנופים,
ויודע שהדרך עוד ארוכה. אבל כבר עברת את ירושליים. עברת את ים
המלח... עברת את באר שבע... עברת את אילת... עברת את הקוטב
הדרומי... והנה הקיבוץ. אתה נכנס בשער, לא אומר שלום לשומר, לא
עוצר לשאול מה שלום אבא, ישר לקיוסק שבו עובדת ציפורה. אתה
פותח את הדלת בטריקה ואומר "ציפקה!"
היא אומרת "מה?"
ואתה מחייך אליה ואומר: "בחיאת, תביאי נובלס לייט."

(מתוך - סיפורי כבשים)
ביצוע מקורי - נדב מאיר
http://stage.co.il/Stories/291650