"תעצור כאן"
אני מורה לנהג המונית ומסמנת בידי על המדרכה הצמודה לבניין
האופרה, אני חופרת בנרתיק הקטן שהבאתי עימי ומוציאה שטר של
כסף, בעודי ממתינה לעודף מהנהג, נדחפים למונית שלושה בחורים
בסביבות גיל העשרים, קובעים שהם רוצים להגיע לבת ים, מסדירים
את עניין המחיר עם בעל המונית ומתעלמים לחלוטין מקיומי, עד
שאחד מהבחורים מסתכל עליי כאילו אומר "ומאיפה את צצת לנו
פתאום" , סורק את גופי ושואל בחיוך מתנשא "את מצטרפת אלינו?"
אני מחזירה לו מבט מקפיא דם, וכל הטענות על התפרצותם למונית,
על ההתעלמות, על דיבור אגרסיבי, על חוסר כבוד ועל כך שהם
גורמים לי להמתין דקות יקרות, רצות במוחי.
אני מחליטה לשתוק, מישירה מבט מזלזל אל עיניו ומזכירה לנהג
המונית שאני עדיין ממתינה כאן לעודף.
הבחור מסנן מבין שיניו בלהג "איזו סנובית",
נהג המונית מגיש לי את העודף, אני יוצאת מהמונית וטורקת אחרי
את הדלת.

 "אולי כן הייתי צריכה להגיד משהו..."  "קצת תרבות לא תזיק
לבחורים כאלו"    "מי אני שאחנך אותם"   "שיחשבו מה שהם
רוצים,אין לי זמן עכשיו להתחיל להסביר לילדים קטנים מי אני
בכלל"  "הם חושבים שאני סנובית... שיהיה"

אני פוסעת לעבר מעבר החצייה, מולי נפרשת הטיילת והמוני מטיילים
צועדים לאורכה,
ריח הים מדגדג את אפי ורוח נעימה מלטפת את פניי, בכל צעד נוסף
שאני עושה לכיוון הטיילת ההתרגשות שאוחזת בי גוברת, לבי האומלל
מתחיל לדפוק ביתר שאת, וחששות מהצפוי לבוא מתחילים לכרסם בי.

"קוווווווורין"
מישהי צועקת מתוך ההמון, וידיים מלאות אהבה עוטפות אותי, אני
שוקעת בתוך הגוף החם והרך שעוטף אותי, כל החששות והפחדים
מתפוגגים להם בתוך הזרועות הללו, ואני מחייכת מאושר.
היא ניתקת ממני, ורק ידה הקטנה אוחזת בכפי, מושכת אותי לכיוון
אחד הספסלים שעל הטיילת, ניגשת אל בחור מדהים ביופיו, הלבוש
בגופיה צמודה המאיימת להיקרע תחת משקל זרועותיו השריריות
ואומרת לו כשחיוך ממזרי על פניה "זהו, ביי, אני הולכת, הפגישה
שלי הגיעה"   , עדיין אוחזת בכפי מושכת אותי הלאה משם, הבחור
המדהים לא מאבד את עשתונותיו ורודף אחרינו  "רגע, שניה, מה את
בורחת, תשאירי לפחות מספר טלפון"   עננה זורקת לאוויר  "עכשיו
כבר אין טעם".

"למה לא השארת לו לפחות את המספר שלך?"   אני שואלת
" דיברתי איתו כדי להפיג את השעמום בעודי ממתינה לך"   "עכשיו
את כאן, הוא כבר לא מעניין"
מסתכלת עליי עננה בעיניים בורקות וחיוך שופע נסוך על פניה.
"וחוץ מזה, הוא גר רחוק, אז במילא לא יצא מזה כלום..."
מסננת עננה בלחש, כמוסיפה תרוץ מקובל יותר.


אנחנו צועדות יד ביד לכיוון אחד מהפאבים השזורים ברחובות תל-
אביב, יד ביד... כחברות משכבר הימים, מי היה מאמין שזו פגישתנו
הראשונה, שהכרנו רק לפני דקות מספר...
טוב, לא נכון להגיד לפני מספר דקות, את עננה הכרתי מהפורום
אותו אני מנהלת באינטרנט, פורום שירה ארוטית, עננה כותבת
בסגנון ארוטי ביותר, וסיפוריה הארוטיים גרמו לחברי הפורום
לתהות שמא מדובר בבחור המתחזה לבחורה, מה שמוזר בעיניי מדוע
תמיד חושבים שכאשר מדובר בסיפורי זימה, המפרטים לפרטי פרטים את
מעשה האהבה,חושבים שגבר כתב זאת.
האם אנו כה קטני אמונה, או איננו מודעים לעוצמת מיניותה של
האישה, או אולי זה נובע מתוך אמונה שאישה היא ביישנית יותר,
עדינה יותר, ודיבורה "נקי" יותר, או שמא "השבלוניות" של חיינו
קובעת שאישה לא דורשת סקס, לא מדברת על סקס בצורה פתוחה, אלא
מקסימום רומזת בהחלפת מבטים, ברמזים קטנים, ובצחקוקים לשמע
אמירה שאינה מצחיקה כלל וכלל, שאותו הגבר בו היא מעונינת
משמיע.


אנחנו נכנסות לאחד מהפאבים האפלוליים באלנבי, עננה מתחילה
להזיז גופה למקצב המנגינה המחלחלת מהרמקולים השזורים בפינות
הפאב, גופה הנשי מתפתל כנחש וידיה מלטפות את ירכיה, עיניה
עצומות וראשה מיטלטל בעדנה.
אני מתיישבת על כיסא עץ גבוה במיוחד, צמוד לבר, שולחת יד לעבר
עננה לעוררה מהאקסטזה שהיא שרויה בה, "מה תשתי?" אני לוחשת
קרוב לאוזנה.
עננה מתקרבת לגופי בעוד גופה ממשיך להתפתל למקצב המוסיקה,
מניחה את כפות ידיה על ירכיי, מפסקת את רגליי וחודרת אל בין
רגליי הפסוקות, כששדיה נלחצות אל בטני התחתונה.
"אני אשתה מה שאתה שותה"  היא עונה בצורה מתגרה.
אני מאותת לבאר מן ומזמינה שתי מנות  ויסקי נקי, אני מגישה
לעננה את כוסית הויסקי, שפתיה הבשרניות לוגמות מהמשקה, מעוותת
את פניה בגועל ומבקשת למהול את המשקה בקולה.

עננה ממשיכה במחול השדים שנוצר סביבה, אני יושבת מעלה על הכיסא
הגבוה, לוגמת מהויסקי שמחלחל אל גרוני וזורם הלאה בזרם חם
המציף את גופי עד שמגיע אל בטני התחתונה ומשתקע שם, מתבוננת על
עננה ועיני משוטטות על פניה, רואים שהיא הייתה יפהפייה
בצעירותה, פניה מגלים קמטים קטנים שהתהוו במשך השנים, וכל קמט
מספר סיפור חיים מרטיט, שפתיה בשרניות, עיניה גדולות שחורות
ונוצצות כשל ילדה שלא יודעת שובע, היא לא נראית כבת ארבעים,
אני מהרהרת, היא נראית כל כך צעירה ורק הקמטים הקטנים מאותתים
שהיא כבר לא ילדה.
אני לוגמת לגימה נוספת מהמשקה שבידי, ועיניי משוטטות הלאה אל
צווארה הענוג, אל שדיה כשמחשוף נדיב מגלה את הנתיב שנוצר בין
שני שדיה, הנראים כה רכים למגע.
עיני נעצמות ודמיוני לוקח אותי אל גופה, ידי מושטת אל בין שדיה
מתחת לחולצה הצמודה שהיא לובשת, ואני מלטפת את השד המלא והרך
למגע, כקטיפה.
לשוני מטיילת על הכוס שאני אוחזת בידי, והזכוכית הקרה שנוגעת
בלשוני מעירה אותי מערפול חושיי, עיניי נפקחות ואני רואה מולי
את עננה ממשיכה לרקוד, עיניה מופנות אליי, היא מחייכת כממתיקה
סוד, שולחת יד לעברי, ומושכת אותי מהכיסא.

שני גופות מתערטלים, גופי צמוד לשלה, עיניי נעצמות, גופי מזיז
עצמו למקצב המוסיקה של גופה, החום שזורם מגופה מערפל את חושיי,
אני חשה את גופה מתחכך לפרקים בגופי, ניתק המגע ורק החום של
גופה המתרחק ממשיך לזרום באותו איבר נגוע ממגע גופה.
אני פוקחת עיניי, מושיטה יד אל שערה האסוף, פורמת את הקשר
בשערה, מלטפת  את שיערה הגולש בין אצבעותיי, שיער שחור קטיפתי
כעיניה הבורקות אליי.

אני מזמינה כוסית נוספת של ויסקי, עננה בוחרת הפעם להסתמך על
המלצתו של הבאר מן ולוגמת קוקטיל מתקתק.

המוסיקה ממשיכה להקפיץ את גופי, עיניי נעצמות ואני מתמסרת כולי
למקצב האופף אותי מכל עבר, עיניי נפקחות לפרקים מחפשות את עננה
בתוך עשרות הרוקדים המצטופפים בפאב הקטן, אני מגלה את עיניה
וזרם חם עובר במבט המחויך שלה.

לפתע ניגשת אליי בחורה צעירה, ושואלת האם תוכל להזמין אותי
למשקה, אני מורה באצבעי לעבר כוסית הויסקי שעומדת מיותמת על
הבר, ועונה בקול מתקתק "לא, תודה, אני כבר שותה"
הבחורה מציגה את עצמה : " נעים מאד, שמי שלומית"    וממשיכה  
   " ראיתי אותך רוקדת, את בהחלט מסובבת כאן כמה ראשים עם
הישבן הקופצני שלך"
אני צוחקת בפה מלא למשמע תיאוריה, מסתכלת עליה במבט משועשע
וחושבת לעצמי " בא נלך עם זה עד הסוף"

"באתי איתה" אני מצביעה על עננה שכבר עסוקה בשיחה עם איזה
חתיכון.
"אבל אני רואה שהיא משוחחת עם בחור"   מתחכמת איתי שלומית.
"זו פגישה ראשונה שלנו"  אני מנסה לתרץ את המצב  " אני עוד לא
יודעת מה יצא מהמפגש"  אני ממשיכה לשקר לשלומית.
וחושבת לעצמי שבעצם אני לא ממש משקרת לשלומית, הרי עננה ואני
נפגשנו לא למטרה מינית, הרי ברור לשתינו שאין לנו נטיות
לסביות, אז איך זה שבכל אופן יש בנינו מתח מיני וזרמים חמים
שכאלו עוברים בנינו, ובעוד אני ממשיכה להשלות את שלומית, שאני
כאן עם עננה בתור "חברה" ולא סתם "ידידה", עולים בראשי תהיות,
שבעצם יכול להיות מצב ביני לבין עננה.
"אני אתן לערב לעשות את שלו"  אני מחליטה ביני לבין עצמי  " מה
שיהיה, יהיה"

שלומית ממשיכה " היא לא נראית לי מתאימה לך, קצת מבוגרת מדי"
אומרת שלומית בקנאות.
אני מפנה מבט תמוה אל שלומית  " אני מבוגרת מדי בשבילך" אני
טוענת בקול עצבני מעט, על כך שהיא מנסה להשמיץ את עננה.
"אני בסביבות גיל העשרים" אומרת שלומית, "ואת?"
"אני מתקרבת לשלושים, ועננה לארבעים"   "כך שיש מרחק סביר ביני
לבין עננה וביני לבינך"  
"את הנקניקה שבין שתי פרוסות הלחם"  קובעת שלומית.  ושתינו
פורצות בצחוק לשמע התיאור המוזר שלה, את המצב.

עננה מגיחה לפתע ומודיעה לי שהיא יוצאת לשאוף אוויר עם הבחור
שהיא שוחחה איתו, אני מסכימה עם המצב החדש שנפלתי לתוכו, יושבת
עם שלומית על הבר ואנו זורמות אל תוך שיחה רצינית על יחסים.
שלומית מספרת על יחסיה האחרונים עם החברה שהייתה לה, ומבהירה
שמעולם לא "אהבה" גברים,  "אני נגעלת מגברים" היא מודיעה לי
נחרצות.
"אני לא לסבית"  אני מבהירה לשלומית בעדינות. "אצלי המתאבן
שלפני הארוחה זו אישה, משהו לעורר בו את התאבון, אך המנה
העיקרית זה הגבר"
"עוד לא ניסית אותי" אומרת שלומית בקול ערמומי ומגלגלת עיניה
מעלה.


ינואר 2002