[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הצד השני
/
בית חולים

היה מאד משעמם, הלכתי וחזרתי והסתכלתי לכל הכיוונים, ואז אני
שומע כמה ח'ברה מדברים על פיגוע שהיה, ועל פצועים והרוגים...
מה חדש בזה, אצלנו זה כבר שיגרה, אז כששאלתי איפה היה הפיגוע,
והם ענו... אני קפאתי. רצתי אל הפלאפון והתקשרתי לחברים,
לדודים, הכל בסדר - נרגעתי. אח"כ דיברתי עם אחד מאלה שהיו ממש
שם, והוא אמר לי שהיא נפגעה - חטפה כמה כדורים.
...לפני שדיברנו הרגשתי שיכול להיות שהיא גם היתה שם, אבל
באותה שניה חשבתי שזה לא הגיוני...
רעדתי, זה לא יכול לקרות! היא, הצוחקת והחייכנית. לא יכולתי
להמשיך לדבר איתו, הייתי צריך זמן לעצמי. ניסיתי לדמיין את
פניה. כל כך יפה, כל כך חייכנית... התארגנתי ונסעתי חזרה לעיר
שלי, לבקר אותה בבית חולים. היא היתה בסדר - הפגיעות יחלימו,
וגם השריטות מהרסיסים. זה היה כל כך טוב לראות אותה... אבל לא
על זה כותב אני.
אחותה סיפרה לי שאחד שלמד איתנו בבית-ספר גם בבית חולים, כבר
חודשיים וחצי כמעט... - תאונת דרכים. הוא במחלקה הכירורגית,
מוקף במכונות ומחוברים לו לגוף כל מיני ברזלים. הוא חזר לא
מזמן להכרה, והוא אפילו מדבר וצוחק. דיברנו, אמרנו שיהיה בסדר,
ואח"כ הלכנו... ואז התחלתי לחשוב לעצמי...
מה הוא לעזאזל עשה לי שהייתי צוחק עליו כל הזמן בבית-ספר, זו
היתה אובססיה, כל הזמן הייתי צוחק עליו, מעליב אותו כאילו הוא
חתיכה של זבל. וזה לא שאני בנאדם רע (כמעט כולם אומרים שאני
בחור טוב) אבל הייתי מתנהג כמו... וזה היה נראה לי נורמלי זה
היה נראה לי שהוא נולד כדי שיצחקו עליו. טוב, זה גם היה לי קל,
הרי הוא נמוך ומחוצקן, שמנמן ולא ממש חכם, אז למה לא לצחוק
עליו... וזה לא שאין לו חברים, יש לו... (נראה לי שהמון), מי
יודע, אם לא הייתי מחפש לצחוק עליו אוליי הייתי בינהם - אבל,
לא! ...אפילו לא ניסיתי לרגע להכיר אותו, הוא לאט לאט הפך
להיות הדבר שאני הכי שונא, וסתם! בלי סיבה. ואז כשבאתי אליו,
לבקר אותו בבית חולים הוא חייך אליי, שאל לשלומי... ולי זה
כאב, זה כאב לי שכל הזמן צחקתי עליו... יש לו הורים, משפחה
וחברים, הוא גם בנאדם, הוא גם יכול לההרג או להפצע, ואם חלילה
זה יקרה יהיו המון אנשים שיבכו, אנשים... כולנו בני אדם, אז
למה לשנוא אנשים שלא שונאים אותך (אני לא מדבר על כאלה שרוצים
ברעתך) לאמה לשנוא אנשים שרוצים רק לחיות. לידך או לא לידך.
למה לצחוק, ס-ת-ם על בני-אדם. הבטחתי לעצמי, ואני מקווה שאני
לא יהיה טיפש כדי לשכוח את זה... פשוט עם השטויות האלה להפסיק!
גם ככה המצב לא קל, אז למה להוסיף סתם שינאה על הכל...
חבר שלי לא מזמן אמר משהו דיי חכם, לא זוכר בדיוק מה, אבל
הרעיון הכללי הוא שלעשות טוב לאנשים על הלב לא עולה לך כלום,
ויכול לשמח בנאדם ליום שלם, אז למה לא?
למה לא...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשאני על הבמה,
הדרבוקות
מנגנות
ורקדניות הבטן
מתחילות לרקוד



מתוך הביוגרפיה
הבלתי רשמית
למחצה של חרגול
על בועז רימר


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/2/02 11:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הצד השני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה