מחפשים חנייה וכבר כמה שעות
סוגרים את אותו מעגל
והשמש שוקעת בתוך בניינים וגבעות ועננים אפורים
וזה כל כך מתסכל לחפש ולנוע לאט
במשך כל כך הרבה זמן
והכל מתבזבז וכאילו נמתח עד הסוף ונוטה על הצד
ואין טעם להביט למעלה כי לא רואים כוכבים
ואין טעם לקחת אוויר לריאות כי זה לא אוויר מה שאנחנו נושמים
ועוד כמה דקות כבר יהיה מאוחר
ועוד כמה שעות כבר לא תהייה תקווה
ואנחנו נהייה תקועים במקום
נשמות אבודות במגרש חנייה

מחשפים חנייה וכבר כמה ימים הגלגל מסתובב
החיים כמו שהם שוברים את כולם לפעמים ולפעמים זה כואב
הייתי רוצה להאמין שהכול יעבור, שלא יכאב לי יותר
ושנמצא מקום בו יהיה לנו טוב שנפסיק לפחד ונתחיל לדבר
אבל אין, ובסוף תמיד לא יהיה שום דבר
ואין טעם לקחת צעד קדימה כי העתיד נראה לי מוכר
ועוד כמה שעות לא תהייה עוד תקווה
ועוד כמה זמן נשאר אבודים???
ועוד כמה דקות אנחנו נדע
מי בסוף ישאר בחיים