עאבד ואלי היו חברים טובים והם החליטו להיכנס ביחד לעסקים.
עאבד לקח הלוואה והשקיע את כל כספו בהקמת מפעל קטן לייצור
נייר.
גם אלי השקיע את כל כספו והקים מפעל קטן שהכין ניירות טואלט
לשיווק. וכך המפעל של עאבד היה מייצר נייר והמפעל של אלי היה
רוכש ממנו את הנייר, אורז אותו לניירות טואלט ומשווק אותו
לחנויות.

כך במשך שנים הלכו וצמחו שני המפעלים והצליחו מאד ואחרי חמש
שנים עאבד ואלי כבר היו אנשים עשירים, וכדרך אנשים עשירים עאבד
ואלי הרחיבו את המעגל החברתי והעסקי שלהם. הם התחילו לקבל
פניות עסקיות רבות ממפעלים מתחרים.

כשעאבד שמע שאלי מנהל משא ומתן עם המפעל של רוני ושל אבי מיד
הוא החל במשא ומתן משלו עם המפעל של אסאד ומוניר.

כששמע אלי שעאבד מנהל משא ומתן עם המפעל של אחמד ומוניר הוא
הפסיק לקנות את הנייר מהמפעל של עאבד וקנה את הנייר שלו מהמפעל
של רוני ואבי.

שני החברים הטובים כבר לא עשו עסקים ביחד.

כשראו רני ואבי שאלי כבר לא קונה מהם הרבה נייר, הם רצו ממנו
יותר כסף. כשאלי לא הסכים לשלם הם הפסיקו לעבוד איתו יותר.

כשראו אסאד ומוניר שעאבד כבר לא מייצר להם מספיק נייר הם רצו
לשלם לו פחות כסף. כשעאבד לא הסכים הם לא עבדו איתו יותר.

כשעאבד ואלי ראו שאין להם ברירה ושהם לא עובדים, הם הסכימו
לחזור ולהיות חברים, ולעשות עסקים ביחד. אבל אף אחד לא רצה
לקנות מהם ניירות טואלט. אף אחד לא הסכים לעבוד עם מפעלים שלא
מספקים סחורה בצורה סדירה.

אחרי חצי שנה עאבד ואלי פשטו את הרגל, והפסיקו לעשות עסקים
ביחד.
כנראה שלא משנה אם אתה יהודי או ערבי, אם אתה מתעסק בחרא כדאי
שתמצא מישהו שיהיה מוכן לנגב את התחת.