שיר ראשון:
הצליל מהדהד לי בראש כמו תקווה.
טעם הרגש הכואב והמתקתק.
נושך לי את קצה הלשון ומדגדג אותי.
הכל חדש. הכל מתעורר לחיים.
פרפרי אביב מרחפים בתוכי.
גורמים לי לתחושת עקצוץ מעצבנת.
הכל בא ועוזב עם הרוח.
הכל נשכח במציאות החלופית.
ונשארת רק התקווה,
רק לשמוע שוב את קולה...

שיר שני:
אני לא אוהב להתבונן בגשם.
הוא עושה לי רע.
הוא מעורר בי זיכרונות שהתאמצתי לשכוח.
תו אחרי תו אני בורח.
לפעמים זה מצחיק אותי,
לפעמים זה הורס אותי,
לפעמים זה נותן לי תקווה.
אני לא אוהב להתבונן בגשם.
הוא מזכיר לי בכי כשלא היה מי שיחזיק אותי.
תו אחרי תו אני בורח.
לפעמים זה מציק לי,
לפעמים זה טוב לי,
לפעמים זה נותן לי הכל.

שיר שלישי:
עם הגשם הראשון הן עוזבות,
התקוות הגדולות.
אני זוכר כשהן עברו בדלת ביתי,
שכבו לידי, טיפסו למוחי,
הרסו אותי מבפנים.
הן הבטיחו לי שיפור,
התקוות הגדולות.
עם הגשם הראשון הן עוזבות,
התקוות הגדולות.