פנטום נומדיסטג / על עצמי |
בחורף כשקר
כולם מחפשים מראה מוכר
מחפשים אהבה
רוצים קצת שלווה
להתכרבל מתחת לוך
לראות את הכל הפוך
לחפש חיבוק תמיכה
מתחת לשמיכה
אבל כשאתה לבד
הקור פושט והתחושה היא שלעד
לפעמים מאבדים תקווה
מתחילים ללכת הלאה
מחפשים את הדבר הבא
השלווה שתבוא בסבבה
אבל עם הזמן
מתחילים לחוש אובדן
מתישהו שוכחים כבר
מתי זה באמת עובר
מתי זה באמת אמיתי
מתי זה לא סתם סיפור איטי
לפעמים כבר לא יודעים
מאיפה ממשיכים
הרי אנחנו רק אנשים
אנחנו גם שוכחים
אבל אני
שתמיד מתחמק מעצמי
בסוף כל יום
תוהה איך הגעתי עד הלום
איך פספסתי כל כך הרבה אירועים
איך קרה שנעלמו לי חצי מהחיים
איך שכחתי להנות
איך לא ידעתי אף פעם בנות
תמיד אנשים מסביב
אתה שומע שהכל חביב
דברים שעושים עם בנות
דברים שפעם היו סוד הסודות
לא יודע איך הגעתי עד הלום
איך פספסתי את החלום
אולי משהו בי דפוק
אולי אני עסוק
פעם חשבתי שאני יודע מה אני רוצה
פעם חשבתי שאני יודע מה אני צריך
אבל עכשיו אני יודה מה אני עושה
עכשיו אני יודע מה אני צריך להעריך
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|