סגרתי מאחורי את הדלת ונכנסתי למיטה. מתחת לשמיכה, בתוך החושך
החם, נכנסתי לתוך עצמי. בפנים היה חושך נורא. אף אחד לא היה
איתי. לבד. ואז פגשתי את הפחדים הכי גדולים שלי. פגשתי אותי.
אף אחד לא ראה אף פעם את החושך שלי. אף אחד לא יודע איך. ניסו
לראות אותו דרך הפה. ציפו למצוא אותו שם, עטוף במילים. הם לא
יודעים. לא יודעים. את החושך מוצאים בעיגול השחור שבעין.
באישון. כי זה המקום היחיד שהוא פתוח וגם סגור. כמו זגוגית.
כמו חלון. ודרך החלון רואים את החושך שלי, שהוא הנוף הכי יפה
בעולם.