וכך, לפתע, היא הופיעה !


אצל יובל בדירה, בשיער זהוב ועיני טורקיז, עם קול ושירה שאין
כדוגמתם. לא ידעתי את נפשי מרוב אושר והתרגשות.
ידעתי, תמיד ידעתי שהיא תופיע.

הפיה שלי.

מאז ששמעתי על פיטר-פן לראשונה, ידעתי שגם לי יש פיה. ידעתי
שיבוא היום בו היא תופיע פתאום, כשלגמרי לא אצפה לכך.
וכך היא הופיעה, כמו באגדות. בעצם לא לגמרי כמו באגדות, מפני
שחסרו לה הכנפיים ומטה הקסמים. אולי בעצם לא יכולתי לראותם,
שכן יכולתי להישבע שראיתיה מרחפת, דורכת לא דורכת על קצות
אצבעותיה. ממש כאילו היו לה כנפיים.

בכל מקום ובכל שעה היא הייתה איתי, מרחפת סביבי ומשאירה שובל
מבהיק של פירורי זהב מאחוריה. כולה אומרת פיוט, יופי ושירה
ואני כשיכור. מכושף !
כל אחד מחושיי חווה את הנוכחות השמימית שאופפת אותי בכל רגע
וכל נימי נפשי בוערים בחיוניות חדשה, שאין לה שם ואין לה תואר.
טוב . . . אולי חוץ מאהבה.

היא הייתה תמימה אך לא טיפשה, רצינית אך שובבה, מרוחקת וקרובה.


פיה.

כך הייתה לי הפיה, בכל רגע ובכל דקה, כשהיא מרגיזה ומצחיקה,
הורסת ובונה, משתובבת ואצילה.

תוך כדי ריחופה הקליל, הייתה ממלמלת לחשים ומילות קסם שלא תמיד
יכולתי להבין. לא פעם התאכזבתי על שלא יכולתי להבין את
מילותיה. אפילו סברתי שהיא עושה זאת בכדי להתגרות בי, שזהו עוד
אחד מתרגילי השובבות שלה וגם כעסתי.

אבל האמת היא, שכך הן הפיות. אנו, בני-האדם, לא תמיד יכולים
להבין את דבריהן אם לא מסבירים לנו את פירושם, שכן שפתן קצת
שונה משפתנו.

וכך בוקר אחד, בעודי מתמתח ומסיר את קורי השינה מעיני, מתפעם
מהאור הנפלא שמפיצה הפיה בשוכבה באויר - "פוף" היא נעלמה.
לא הבנתי מה התרחש. לאן נעלמה ?
חיכיתי וחיכיתי אבל היא לא חזרה. נעצבתי על שזנחה אותי לאחר
שהייתה לי אושר וברכה בלי הפסקה וגם כעסתי.

אבל האמת היא שכך הן הפיות, לפתע מופיעות ואז נעלמות. כנראה
שישנם עוד בני-אדם שיודעים, שיבוא היום בו היא תופיע פתאום,
כשלגמרי לא יצפו לכך.