אלי ומלכה ישבו על הספסל והתנשקו.
הערב ירד ורוח קרה נשבה בחוץ אך כל זאת לא הפריע להם להמשיך
ולהתנשק, שקועים בעולם משלהם. בתחילה, אלי אף לא שם לב לטפיחות
על כתפו, או שאולי שם לב והחליט להתעלם. אך משלא פסקו, הסתובב
אלי והופתע לראות אדם מזוקן, מלוכלך ולבוש ברישול, יושב לידו.
האדם הפתיע את אלי אף יותר, כאשר אמר לו "היי" וחייך אליו
בידידות.
אלי הביט בו בתמיהה. "אני מכיר אותך?" שאל. זה היה הרגע בו
מלכה החלה לשים לב שאלי כבר לא איתה וכי הייתה עסוקה בנישוקים
עצמיים בדקות האחרונות.
"מי זה?" שאלה בפליאה בראותה את האדם הזר שישב לידם על הספסל
בשלווה.
"אתה באמת לא זוכר אותי?, שאל הזר, ספק פגוע, והוסיף "הנה -
אולי עכשיו..?". את אמרה זו ליווה בחיוך מטופש אשר היה אמור
להזכיר לאלי זיכרונות נשכחים מעברו.
אלי התבונן באדם, עצם את עיניו בניסיון לרענן את זכרונו ואז
פתח את עיניו והתבונן באדם שנית, ביתר קפידה. "משה...?" שאל
בהיסוס.
האדם הזר, ששמו אכן היה משה, חייך חיוך מלא הסכמה. "ידעתי שלא
תשכח!". אלי בחן אותו פעם נוספת, בניסיון נואש לאתר את
השינויים שחלו בחברו מן העבר. "מה קרה לך?" שאל לבסוף, "אתה
נראה נורא!"
משה זרק מבט לכיוונה של מלכה והשפיל את מבטו. "זה סיפור ארוך"
אמר.
אלי הבין את הרמז. הוא פנה למלכה ושלח אותה למסע קניית סיגריות
ב'סופר' הקרוב, שלא היה כל-כך קרוב. הדבר היה כרוך במריבה
קצרה, אך בסופה יצאה מלכה, פניה כעוסות, לדרכה, משאירה את אלי
ואת משה חברו על הספסל מאחוריה.
משה בהה במלכה עד שהתרחקה ורק אז פנה אל אלי בחיוך - "גם אני
הייתי פעם כמוך - מזיין על ימין ועל שמאל, כל יום בחורה
אחרת... אתה זוכר איך הייתי אז, לא? הימים הטובים!"
אלי הנהן בחיוך, הוא בהחלט זכר את התקופה.
"בימים ההם הכל היה מרגע לרגע", המשיך משה בדבריו, "לא עצרתי
לחשוב על מה שאני עושה - זה היה פשוט מבחורה אחת לאחרת". משה
שתק למספר שניות, נשם עמוק והמשיך - "אם רק הייתי יודע מה מחכה
לי, מה הסכנות... אבל לא - אני המשכתי בחיי כמו מטומטם עד שהיה
מאוחר מידי וזה קרה גם לי".
בנקודה זו הפסיק משה לדבר ובהה באלי במבט סתמי. "מה קרה?" שאל
אלי. הוא בחן את חברו בחשדנות ואז, כמעט בלחש, שאל - "איידס?"
משה גיחך, הוא הביט לאלי בעיניים וענה - "לא, לא איידס. עם
איידס עוד הייתי יכול להתמודד- שומעים על זה, מכירים את זה,
אבל מה שקרה לי... זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לאדם..."
"מה?" שאל אלי בסקרנות גוברת, "מה כבר קרה?"
משה רכן כלפיו, מסובב את ראשו מצד לצד בכדי לוודא שהם לבד ואז,
בקול שקט במיוחד לחש - "נשר לי הזין".
לאחר מכן הוא התבונן סביבו שנית, וכשראה כי הם עדיין לבדם, חזר
להישען על הספסל באדישות. אלי, לעומת זאת, היה המום. פיו היה
פתוח לרווחה. הוא ניסה לדבר, להגיב, אך כל מה שהצליח להוציא
מפיו היה גמגום נוסח "מ-מה?"
"כן", אמר משה, "זה פשוט קרה יום אחד - קמתי בבוקר, הכל כרגיל,
אלא שהרגשתי מוזר... קל יותר מהרגיל. אני מביט סביב ושם לב
שהזין שלי עוד שוכב על המיטה, ליד הכרית. מסתבר שהוא נשר
בלילה".
"מ-מה?" חזר אלי על דבריו
"אמרו לי שזה קורה, נדיר אבל קורה - כנראה בגלל שימוש יתר.
הלכתי לרופאים הטובים ביותר אבל אף אחד לא ידע מה לעשות - זאת
הייתה הפעם הראשונה שבעצם נתקלו במשהו כזה"
"אני לא מאמין", אמר אלי, עדיין במצב של תדהמה מוחלטת
"אה רגע", אמר משה בפתאומיות ושלח את ידו לכיוון כיס מעילו
המלוכלך, "יש לי אותו פה בשקית, רוצה לראות?"
"לא, לא תודה", אמר אלי נחרצות ומשך הצידה את ידו של משה. הוא
הרכין מבטו מטה - אל בין רגליו של חברו. קשה היה לשים לב שאכן
חסר שם משהו, חשב לעצמו, אבל אדם כמו משה לעולם לא ישקר. בהחלט
לא בנושא רגיש שכזה...
"אני מקווה שלא הפחדתי אותך יותר מידי", אמר משה, "אתה נראה
טיפה חיוור". אלי שם לב שמבטו עדיין מופנה אל בין רגלי חברו.
הוא הרים את ראשו במהרה וחייך חיוך מתנצל.
"זה בסדר", המשיך משה, "פשוט תשתדל ללמוד מהניסיון הרע שלי,
שלפחות ייצא מזה טיפה טוב. כל מה שאני אומר זה שצריך לשים לב,
להיות ערניים"
אלי, לא בטוח כיצד להגיב, המשיך בחיוכו המזויף, שנראה טיפשי
יותר ויותר בכל שניה חולפת.
"טוב, תראה", אמר משה, "אני צריך לזוז... אתה יודע איך זה".
אלי הנהן, החיוך המטופש עוד שרוע על פניו. "אז נראה אותך",
הוסיף משה בעודו קם מהספסל. הוא לחץ את ידו של אלי וכך נפרדו.
עברו עוד מספר דקות עד אשר מלכה חזרה, שתי חבילות סיגריות
בידיה. היא התיישבה ליד אלי על הספסל. "נו", שאלה, "מי זה
היה?"
"סתם חבר ותיק", פלט אלי, מבט מהופנט על פניו, "חבר ותיק...".

עכשיו היה זה תורה של מלכה לחייך חיוך מטופש. היא נשענה לאחור
וכרכה באיטיות את ידה סביב אלי וחיבקה אותו חזק. "התגעגעת
אלי?" שאלה. במקום לחכות לתשובה עטה עליו בנסיון להדביק לו
נשיקה.
אלי הדף אותה מעליו במהירות.
"מה קרה?" שאלה בהפתעה.
"עזבי", אמר, "פשוט אין לי חשק".