קודם כל, אתה יכול להתרווח אחורה בכיסא עמוס הבגדים שלך, ולקחת
נשימה אחת עמוקה ומשחררת. אפשר לצאת מהמקלט האטומי ולחזור
לכוננות צהובה.
נרגעתי. הרבה אנשים נרגעים עכשיו. מספרים לי שאנשים עומדים
בתחנות רכבת תחת לוחות הזמנים, עם כובעי שמש רחבי שוליים או
בלי, ונאנחים אנחות הקלה בכל מיני קולות. (אי אפשר בלי הומאז'
קטן)
ולא, זה לא היה סרק. זה מה שהרגשתי כשהייתי שם. שם בפנים. שם
בפנים, עמוק. אתה יודע על מה אני מדברת. אתה עמדת איתי על שפת
התהום. אתה חטפת סחרחורת ועצמת עיניים, אני קפצתי.
יש לי הרגל דיווחי מגונה כזה, לומר תמיד בדיוק מה אני חשה. גם
כשזה מאיים ומטריד או סתם בלתי מתקבל על הדעת. ואני לא ממעיטה
בערכם של רגשותי, ומצד שני, נראה שהיתה לי תגובת יתר אליך. אתה
היית הפלטפורמה, עליך עמסתי את "משא חשקיי ורצונותי", הרבים כל
כך, החזקים כל כך. קן צפעונים, רגשותי. אבל נחלצת. כלומר,
שוחררת, מבחינתי, בתהליך מקוצר. היום קרה הבלתי ייאמן: נסעתי
בקינג ג'ורג' לקנות לי שייק של נוסטלגיה, וראיתי גב מוכר.
האטתי קצת, חלפתי על פניו. זה היה נ., מטייל עם כלבתו. זה סוג
של זעזוע תוך בטני עמוס הדים פנימיים, לראות בלי אזהרה מישהו
שאהבתי ככה שנה שלמה. אהבה. התאהבות מבזיקה ודועכת, לאהבה יש
דרכים הרבה יותר עקלקלות לצבוט אותי בכל המקומות הרדומים. כל
תיכוניסטית יודעת להסביר את ההבדל. אצלי זה כנראה מכניזם פשוט
לא פחות: זה מתחיל בסקס. יש לי נטייה כזו, להתאהב במי שעושה לי
ממש ממש טוב במיטה, או על השטיח. אידיוטי במיוחד, כי אם זה רק
"בסדר", גם אם זה משתפר בהמשך, זה לא קורה. בררנות תוך נרתיקית
אינטרדגדגנית, אפשר לקרוא לזה בציניות. והתאהבות, תדקלם לנו
התיכוניסטית, היא משהו שמתאדה עם התאדותו של האובייקט. כלומר,
האבחנה המבדלת בין הכמעט נצחי לבין המאוד זמני היא על בסיס
אמפירי למדי. קצת רעוע כל העניין, אני יודעת, אבל לא ניתן היה
להתעלם מהבלבול החודרני שתקף אותי בציפורניים שלופות כשעצרתי
בצד והבטתי בו.
איך כל זה קשור אליך? קשור במובן שאחרי ההתאוששות התמוהה רגשית
אך קיימת עובדתית, אני בעיקר חפצה לומר לך, לעזאזל הסקס,
לעזאזל מה הגופים שלנו אומרים זה לזה כשהם ביחד, אני בכלל
חפצתי בידידותך היקרה והמוערכת, וזו המשבצת הייעודית שלך, זו
שבה זה יהיה נסבל לכל הצדדים הנוגעים, ובעצם שלא ייגעו יותר,
ובכלל, קשה יותר להשיג מבקר טוב מאשר להשיג סקס טוב.
אני מגזימה עכשיו, כי מה שהיה לנו במיטה היה חדפעמי. אבל אם זה
לא עושה לחצי מאיתנו טוב, החצי השני צריך לוותר. וגם אצלי יש
ד"ר ג'קיל ומיס בחורה, אולי מדויק יותר יהיה לומר מיז בחורה
ומיס בחורה. המיז התעוררה בבהלה מסוימת ופנים נפוחי שינה
אתמול, כשעישנתי. היא שאלה "מה החמצתי?" ועשתה פרצופים איומים
ונוראים כשהקשיבה לעדכוני התנועה. העישון היה חסר לי מאוד, כי
הוא מחזיר אותי לאיזון רגשי. זה לא רק איך שהוא שחרר אותי, זה
גם מבט פשוט ורגוע יותר במשקפיים נקיים וראשוניים, מנותקי
חרדות ופחדים, והתובנות שיש לי בזמן ריחוף מוכיחות עצמן
כאינטואיציה מחודדת מהרגיל, כן, גם במבחן המציאות. הפגישה היום
בקינג ג'ורג' היתה לי אות ומופת שההוא המטאפורי מלמעלה, זה
שנהנה כל כך להשתעשע בי, מתכנן לי עוד גדולות ונצורות, ואתה,
כנראה שלא אתה תהיה מכשיר העינויים שלי.
אז בוא נתאפסן עכשיו בחדרי הקירור הגדולים, כי שנינו זקוקים
לפסק זמן, או לכל נחמה אחרת שהסופרמרקט יכול להציע, כל אחד עם
הפצעים שלו והדרך הפרוורטית בה הוא בוחר ללקק אותם.
קצת אחר כך, אולי נמשיך במקום בו לא התחלנו - שמת לב שלא
דיברנו בכלל על הדבר שהיה התירוץ הראשוני לפגישתנו? ככה זה
כשנותנים להורמונים לשמוע את המוסיקה שלהם בקצה הבלתי מעומעם
של הדציבלים.
ויוה אל רציו, אומרת המיז, אחרי שהיא מכה את המיס בנבוט ושולחת
אותה לתרדמת ארוכה מאוד.