אופירה אורן / מתוקה |
אתה צוחק אני בוכה.
אתה שוב קורא לי מתוקה.
אני כבר לא יכולה להיות עצובה,
"בשביל האושר צריך לסבול את הסבל"
אתה חוזר ואומר.
אבל כמה אפשר?
אתה כבר חוזר, ואני מחכה.
אתה כבר אדם אחר,
אתה לא אותו חבר.
אני שוב עצובה, ואין מי שיקרא לי מתוקה,
וכבר אין לי ברירה אז נתראה בגלגול הבא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|