היא תעשה את זה, זה יקרה בעוד 24 שעות.
בעוד 24 שעות, בשעה שהשכן שירד לטייל עם הכלב יחזור עייף וטרוד
עם מחשבות היום, היא תסגור את עצמה בדירה הקטנה והחשוכה.
בשעה הזאת בדיוק בחצי השני של כדור הארץ תקום נערה אחרת לבוקר
יפה, היא תהיה מאושרת. והיא, עצמה, תיקח את הדבר אותו היא
סוחבת כבר שנים רבות ותזרוק אותו, כי זה כבר משהו שהיא שנים
מצפה לעזוב.

בעוד 24 שעות, היא תשכב לה במיטה, מול החלון הפתוח שהיה סגור
במשך חודשים רבים.
הירח יסתכל עליה מלמעלה באדישות ולא יבין.
היא תוציא מהמגירה ליד מיטתה את האקדח העטוף בנרתיק קטיפה
אדום, ותשב כמה דקות בוהה באוויר בהלם.

היא תחשוב, אם כדאי או לא, מה יהיה אם תשאר.
ואז היא תצמיד אותו לראש ותנסה.

ובינתיים, 24 שעות לפני, היא תרד למכולת מתחת לבניין שהיא גרה,
ותראה את הנער החדש שעובד שם, הוא יחייך אליה והיא תחייך אליו,
והוא יחשוב עליה והיא תחשוב עליו.
ולבסוף היא תלך, כי היא יודעת שבעוד 24 שעות היא לא תהיה
איתו.

וב-23 שעות לפני, היא תטייל בגן ירוק, פורח ששמש מאירה עליו
מלמעלה, היא תיזכר איך ישבה פעם בגן הזה נאהבת ותבכה כמה חבל.
היא תעצב יותר, תשב לה על ספסל.
היא תיזכר בזיכרון ישן על נער שאיבדה, או על אחד ששר לה שיר,
ותעזוב את הגן 20 שעות לפני.

ואז היא תתחיל לחשוב על איך, ולמה.
היא תתקשר לאמא ותגיד שהיא אוהבת.
ובמקרה 17 שעות לפני יצלצל הטלפון ובצד השני יהיה יותם, והיא
תבכה לו כמה היא מתגעגעת, והוא יגיד לה שזה נגמר.
ואז היא תשב לה שעתיים בשקט, בפינה בין הארון לתנור, אולי היא
תבכה חרש על דבר שלא היה לה ברור.
וככה יעבור לו היום האחרון, ובדקות האחרונות שלה היא תסתכל לה
בחלון, וברחוב עובר לו נער, אותו נער שחייך, והיא תחשוב אולי
אם לא תלך הם יהיו ביחד, ויהיה לה אולי סוף סוף טוב.
אבל אז היא תבכה, אבל אותו נער יסתכל עליה מהרחוב.
והיא תשב על המיטה עם האקדח בידה, והיא תצמיד אותו לראשה קצת
רועדת קצת מפחדת.
ואז היא תנסה,
אבל היא לא תצליח והיא תחשוב כמה היא חלשה.
אבל 24 שעות מעכשיו היא תבין שלא כדאי, היא תיגש אל החלון,
ובחלון כוכב נופל, היא תתפלל תפילה דוממת.

ויום אחרי שהיא תקום בחצי אחר של העולם נערה שוכבת.