נולדתי בעמק (תסתכלו על העיניים שלי כשאני אומר את זה, כשאנשים
אומרים שהם נולדו בעמק, יש להם מבט כזה של חשיבות,
אינטימיות, קורט של רכילות, חצי חיוך...), בשדה חיטה, אחד מיני
רבים, והיום אני כאן.
כל חיי חלמתי על הרגע הזה, הכל היה רק הכנה לקראת הגיל שאפשר
להתחיל. ככה זה אצל כולם לא? כמו שאצלכם עד שלא שכבת בפעם
הראשונה עם מישהי אז כל המחשבות עסוקות רק בזה (בן כמה אני
כבר, מה יהיה אם אני אשאר בתול, זקן, למה למה למה), אז אצלינו
כל החיים הם לקראת הבצק.
קראתי על זה כל כך הרבה, ויש סרטים (חומים בעיקר), על הרגע
הזה, שבו אתה פוגש את הביצים, המרגרינה, האגוזים, השוקולד, כל
פעם מצטרף עוד מישהו, וכולם מתמזגים אחד בתוך השני כמו בזרימה
בלתי נפסקת פנימה, החוצה, חזק, חלש, עד שאין יותר אני ויש רק
אנחנו, ובכל בזמן הזה ידיו של אלוהים בעצמו מלטפות, מכאיבות,
מרגשות, מאחדות ומפרידות, שוב ושוב.
דמיין לעצמך משגל שבו כל הגוף הוא חדירה אחת גדולה, בכל
החושים, בכל העצבים, להיות נעטף כולך ועוטף, ולא עם פרטנר אחד,
כמו באורגיה ענקית.
ובכל הזמן הזה לא אתה מתנועע, אתה לא צריך להפעיל אפילו תא אחד
במוחך. מישהו אחר, אלוהים בעצמו מזיז אותך ואת כולכם, כאילו
הייתם מעשה הבריאה הראשון האחרון והאינסופי שלו.

טוב, כמובן שאת זה אני יודע רק משמועות, ובעצם זה קצת דבילי,
כי אם אתם יודעים איזה חצי דבר על בצק, אז בסופו של דבר נדיר
שישארו עדים לכל מעשה האהבה האלוהי הזה. לפחות לא בגלגול הזה.
בכל מקרה, ככה אני מדמיין את זה.

לכל אחד מאיתנו יש רק הזדמנות אחת, אז נראה לי שכדאי שזה יהיה
טוב. לכם יש את הזמן להכיר, ללמוד, להתפתח, לנסות פתאום תנוחה
חדשה, אולי מין אוראלי אחרי כמה חודשים.
נדמה לי שכשיש רק פעם אחת, משאירים את המעצורים בבית.
ככה לפחות אני מקווה.

היום בבוקר הייתי אלוהים. הידיים שלי היו הידיים של אלוהים.
אני לקחתי חומרים, עצמים, דברים שלא זזים לבד, וחיברתי אותם
ביחד.
אם לא אני - הם אף פעם לא היו נפגשים.
אני יצרתי מכמה מוצקים ונוזלים חסרי משמעות -
את כל העולם.

אם עדיין היית פה הייתי מגישה אותו לך.

היום בערב אחרי המקלחת, הסתכלתי בראי. התחלתי מהבטן - מרכז
העולם. הצצתי לתוך הקפלים שחרצן סימנים אדומים במשך היום,
ראיתי את השומנים של רגשי מתחככים זה בזה. הבטתי במקום הרזה
ביותר בגופי - גבעות קטנות ולא זהות. מקור גאותי היחידה.
הבחנתי במשולש שווה השוקיים שבסיסו בצלע הדמיונית שבין כתפי,
ושוקיו בין כתפי לראשי.
על כל שוק עושה רצועת החזיה תחרות גלישה.
הסתכלתי גם בפרצוף.
גם מאחורה.
אלוהים, אמרתי לעצמי, שמישהו יעשה משהו.