אביגיל נץ / בוקר |
את הבוקר הזה איש לא הראה לי
פסעתי דרכו בעצמי
כי הבוקר הזה קצת שקט ומנוכר לי
ואני משתהה, מביטה בו דרכי
מי היה מאמין שאורה של השמש
כה בהיר ותלוש... יחמם את לבי
מה רחוק הוא אורה מהסהר ליל אמש
בו כבו כוכבים בתוכי
עם הבוקר הזה מתעלה על גבעות
יום יבוא אטפס על הרים
זהו בוקר של דרור ותחושות חדשות
של חדווה ועולם בלי שקרים
את הבוקר הזה מלפנים לא צפיתי
הוא דרך את קנו למולי
ואני בתומה של עלמה נעניתי
והפכתי אותו לשלי
יום קרב אל קיצו והבוקר נושם בי
לא אמחה קיומו מבתוכי
בעיני אכנס את אורו להאיר בי
מרחבים של ירוק ופרחים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|