חדווה היתה פרה מקולקלת.

מה זה פרה מקולקלת?
איפה אני אמור לדעת. וטרינר אני לא. אבל מאז שחדווה זכרה את
עצמה , היא לא היתה בדיוק כשאר הפרות.
יום אחד , הגיע לבקרה ידידה הטוב , זהר התרנגול.
זהר גדל בשכונה , אבל בלילות הקרים של החורף , בלילות החמים של
הקיץ , ואפילו באלו הפושרים של הסתיו והאביב , היה חוטא בכתיבת
שירה.
השירה שלו היתה איומה ונוראית , הוא היה אדיוט מושלם , אפילו
בקנה מידה תרנגולי , אבל הוא היה ידיד נאמן לחדווה , ואחרי הכל
, זה מה שחשוב.
ובחזרה לאותו יום , בו הגיע זהר התרנגול לבקר את ידידתו חדווה
הפרה. הוא נכנס בצעד בוטח ובחזה זקור אל הרפת , התיישב על
השוקת והביט בחדווה במבט תרנגולי שחור.
חדווה החזירה לו מבט מקולקל קצת מעיני העגלה הגדולות והחומות
שלה , והם דיברו. לא משו מיוחד - כדורגל , פוליטיקה ,
פילוסופיה בגרוש , וזהר שוב ביקש מחדווה לסדר לו איזו חברה שלה
, כי למרות שהיה תרנגול , היה לו אגו של סוס יאור מפותח מכפי
גילו. חדווה הקשיבה בשקט לשטף הקרקור של ידידה , וחשבה לעצמה ,
כמה טיפש אתה זהר החביב , שלא שמת לב עדיין שאין לי חברות.


מי שיימצא בסיפור מוסר השכל , יכול לכתוב אותו ולשלוח לי אותו
במעטפת דואל חתומה. אבל עדיף שהוא יילך לראות פסיכולוג , כי
אין מוסר השכל , זה סיפור מטומטם , ומי שחושב אחרת הוא בהכרח
קצת לא שפוי.

טיהי.