היא זינקה עלי משום מקום , וניקרה אותי באף.
הייתי בטוח , משוכנע למדי , שזוהי הכרה מסוג כלהשו , התגלות ,
אם תרצו. דבר מה שנפל אל תוך הזרם התודעתי השוטף שלי , אמת
קטנה שנתגלתה לי כך פתאום.
מובן מאליו , שלא זה היה פני הדברים , פשוט חינכו אותי לחשוב
כך. אז עשיתי סיבוב , ועד אחד , ונתקלתי בעניין מסויים שהיה
מעיק למדי - כאב ראש. זה מה שקורה לעתים תכופות כשמסתובבים ,
או כשחושבים , או כששותים קצת יותר מדי ואז מנסים לנגוח בקיר
עד שהוא ייפול,  בדרך כלל , כך נוכחתי , הוא לא נופל.
"האם זו גניבה ספרותית?" תהיתי.
"האם אני אונס ז'אנר שהיה וישנו אך בכל זאת איננו?" חשבתי.
משום שנתקלתי שוב בכאב ראש , הגעתי למסקנה שאני חושב הרבה יותר
מדי , סובבתי בנחישות את פקק הבקבוק ועיריתי אל תוך חלל פי מנה
גדושה של הנוזל השקוף - מים.
מים , זה מה ששותים כשכואב הראש , לא אלכוהול. אני נשבע בחיי
אדוני , בספר התורה , שכל דרך המחשבה שלכם מעווטת. שלכם , אל
אלוהים , יש לי חברים דמיוניים.
הרי ברור לי שאין פה אף אחד , או אולי...

קפצוצים היא מילה מבדרת , גם לאנתרקס יש יסוד מבדר.
לא המחלה , הנשק הכימי , זה לא עד כדי כך מבדר כשרקמות העור
שלך נאכלות ואתה מזיל ריר סמיך ולבנבן , אבל המילה , יש בה
משהו מצחיק.
אם היית הולך , למשל , אל אלוהים , שוב חבר דמיוני , התרופות ,
התרופות , מאיר אריאל - אם הייתי הולך , בכל מקרה , ברחוב אבן
גבירול באחר צהריים גשום , והייתי נתקל בבחורה יפיפיה , מבקש
ממנה סליחה , ממשיך ללכת , ומרגיש רומנטי די צרכי , מאזין
לציוצן של הציקאדות , או צירצורן , אם יש בכלל ציקאדות באבן
גבירול , או בחורף , או בכלל , וכשהייתי תוהה לגבי המשמעות
הווקאלית של צרצורן הייתי נפעם נוכח הכרה פתאומית (שוב) שהן
מצרצרות לעצמן : אנטרקס... אנטרקס... , אני משער שהייתי
גועה בפרץ צחוק פתאומי.
כולם יודעים איך הסיפור ממשיך משם , שני בחורים בחליפות לבנות
עם כלוב , מכונית ואן חדישה , בית לבן עם מדשאות ירוקות ,
תרופות בבוקר ובערב וריפוי בעיסוק ושעשועוני טריויה טלויזיונים
באמצע.
אמא , איך נסעת לי להודו?

ולא שאני מאשים , חלילה , כולי תקווה שתהני.