[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועיה וולק
/
מחווה ללואיס קרול

אחרי שהסתכלתי בחור המנעול המזויין של הדלת הקטנה, התחלתי
לבכות. זה לא שראיתי שם איזו ארץ קסומה עם ציפורים מצייצות
ובלי עננים ועם אופוריה שלטת, וגם לא ראיתי שם את בחיר ליבי
מנשק את הפוסטמה שלו. בכלל לא. מעבר לחור המנעול נגלה לעיני
רחוב רגיל, אפרורי אפילו, כמו סתם איזה רחוב בבת ים. אבל בכל
זאת התחלתי לבכות. הרגשתי את הדמעות המזויינות שלי זולגות
במורד הלחיים שלי ונוטפות אל הרצפה לפי הסדר. אבל אחרי שהגעתי
למסקנה שלא שווה לספור אותן, הבטתי מולי וראיתי שעל השולחן
המזויין עומד בקבוק קטן. אל הבקבוק המזויין היה מחובר פתק שהיה
כתוב עליו באותיות גדולות "שתי אותי". התקרבתי אליו, פתחתי
אותו וקירבתי את אפי לקצהו. נדף ממנו ריח כבד של אלכוהול וזה
בדיוק מה שהתאים לי באותו רגע, אז בלעתי את תוכנו בשלוק אחד.
זה היה משקה חזק, כוס אמק. לא יודעת אפילו מה זה היה. אחרי
שסיימתי לשתות, הרגשתי שאני עומדת באמצע שלולית ענקית. הבטתי
למטה וראיתי נחל ענקי שזורם ממני והלאה. "כוס אמק", אמרתי
לעצמי, "הדמעות".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אבא שלי קנה לחם
טופו

אני אומרת לכם,
משהו כאן לא
מסתדר לי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/12/00 4:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועיה וולק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה