אתמול חלמתי, שדנה, חברה שלי, הזמינה אלינו הביתה איזו ידידה
דוגמנית שלה.
הדוגמנית הייתה ממש מקסימה, בהתחלה לא כל כך תקשרנו. היא ישבה
בסלון ובעיקר הצצתי עליה מהצד תוך שמדי פעם נדחפתי לשיחה
שלהן.
פתאום שאלה את דנה אם היא יכולה ללכת להתקלח. למרות שדנה לא
אהבה את הרעיון כל כך, היא הנהנה והדוגמנית המדהימה הזו בשיא
הטבעיות התפשטה באמבטיה עם דלת פתוחה והתקלחה מולי.
היא סיבנה את הגוף שלה בשיא הטבעיות, לא כמו שחקנית בסרט כחול
שעושה פרצופים של גומרת  על מנת שהצופים ישפיכו כמה שיותר מהר,
אלא במעין הנאה שלוה וטבעית מזרם המים המרענן.
בכלל לא עמד לי הזין, אבל התאהבתי בכל תפיסת העירום שלה
והתאהבתי בה בכלל.
השדיים שלה היו מקסימים ובגודל בינוני. למרות שגילה היה בערך
עשרים וארבע עמדו לה בשיא הטבעיות. הם לא נראו קשים כמו שדיים
מלאי הליום של בת שש עשרה שטרם שמעו על הגרביטציה, אלא רכים
יותר ובכל זאת הייתה להם טקסטורה מעוררת עונג ויזואלי.
אחר כך התלבשה וחזרה לסלון.
שרר ביננו מתח של התאהבות הדדית. היה ברור לשנינו שיש לנו
פוטנציאל ענק לזוגיות נצחית ומאושרת. ראיתי בעיניים שלה את
הבית שלנו ביפו על חוף הים, משקיף על דייגים, שחפים ואופק
משכר.
היא ראתה, בעיניים שלי, את ההשתקפות מהעיניים שלה.
ככה החלפנו כל מיני השתקפויות רומנטיות.
סיפרתי לה שאני כותב סיפורים קצרים והיא הציעה שנפגש בהזדמנות
ואראה לה, כי פעם הייתה אלקטורית באיזו הוצאה לאור.
דנה ממש התנפחה וקבעה שזה רעיון גרוע.
אז התעוררתי מהחלום.
בכלל לא כעסתי על דנה או התאכזבתי.
להיפך. התעוררתי מחוייך, שליו, מסופק ומציאותי:
הבנתי, שאם בחלום, התאהבה בי דוגמנית יפיפיה, והרגשתי מאוד נוח
לידה והכל הסתדר מצויין עד כדי זוגיות נצחית, אז אין, ולו שמץ
סיבה קטנטנה בעולם, שגם במציאות לא יקרה לי אותו הדבר.