ניר זילכה / לאחר שמתפוצצת התודעה |
ונסתמים העורקים.
והמוח נספג אל תוך תחבושת
מוכתמת בדם בידיה הענוגות
של אחות רחמניה,
אין הקיום משמעותי עוד.
וכשהזרע נשפך על עורה הלבן
והיא בוכה-
אתה יודע
שלא היה הקיום משמעותי מעולם.
רק החזקתי בידיה.
רעדתי בין שדיה.
והאור הלבן את עיניי העיוורות ניקר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|