אני מכיר אותו כבר שנים, החל מהימים בחטיבה שהיינו משקרים לו
ומרביצים לו, ועד שהבנתי מי באמת יעמוד לצידי כשאזדקק לו, ומי
החברים האמיתיים שלי.
אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה הופתעתי מהתוצאות של הנ"ל, אבל לא
על זה באתי לספר לכם.
באתי דווקא לספר לכם, על איך שדברים מתגלגלים.
אני זיו. החבר הכי טוב שלי הוא גיורא.
אנחנו מכירים, כמו שציינתי, כבר שנים, והרבה מהפוכות עברנו
בדרך, שלא תטעו.. כבר בכיתה ז' הוא הצליח להפריד ביני לבין
חברה שלי, כי הוא אהב אותה. איך? אלוהים יודע. בכלל, עכשיו,
ממש לאחרונה, בשלהי סיום בצפר,
אני מבין שאני, ואותה חן המדוברת, לא נפרדנו אפילו פעם אחת
בגלל משהו שהיה אשכרה קשור בי ובה וברצונות שלנו, אבל זה כבר
לנושא אחר.
על כל פנים, חמש שנים אחרי אותה חן ואני, אני יושב על גיורא
בליל מוצאי שבת ומבין כמה שכל החברה שלנו, מלאה בחרא. לא רק
שהיא מלאה בחרא, אלה שהיא מבריכות החרא האלו, שאתה חושב שהחרא
רק מלמעלה, ואתה נכנס פנימה, ומגלה שלא רק שהחרא עד הסוף, אלה
שדי עמוק בפנים, ואחרי שאתה כבר מצליח לגרור את עצמך במאמצים
אחרונים החוצה, ואתה מצליח להגיע לברז ולשטוף את עצמך, מה יוצא
מהברז?? חרא. אני בטוח שניחשתם.
אז ככה, בליל מוצאי שבת האחרון, בין הפיגועים וכל זה, דווקא
היה מזג אוויר ממש נחמד וישבנו לקראת חצות ודיברנו למה שהתגלגל
להיות מאיר עיניים בצורה ממש רצינית.
אחרי שסיימנו לברבר די בלי סוף על השבוע שעבר עלינו, מפה לשם
התנתקתי קצת מהשיחה, ופתאום, בלי שום הודעה מוקדמת, אני קולט
את החבר הכי טוב שלי, מדבר כמו איזה שר ומנסה להסביר את עצמו
ולמה אמר או עשה דברים מסויימים ואני, מוצא את עצמי תוקף אותו,
מאשים אותו ומנסה להסביר לו על נפלאות החרא, ואיך הוא מגלם כל
אחד מהם במדויק.
"אתה רוצה לתת לי לסיים לדבר לפני שאתה שופט אותי??" הוא צעק
עלי באמצע הקניון, "זה כבר לא משנה מה תגיד, יצאת חתיכת כלבה
מניפולטיבית ואגואיסטית ואתה אפילו לא מבין את זה!" ניסיתי
להסביר לו בטון ממש חברי ואכפתי, "זה כמו שבחברים, רוס לא יצא
עם אחות של רייצ'ל ואמר לה רייצ'ל שזה כי הוא יודע שהם לא
יחזרו להיות ביחד, אבל הוא לא רצה לחיות במחשבה שאין שום סיכוי
לזה בעתיד, ועד כמה שלא חשבתי של"חברים" יש איזשהו מסר לחיים,
אבל מסתבר שהם חברים, ויש להם, ואתה... אתה חרא! אתה מחקת כל
סיכוי!" גיורא עצר מהליכתו והסתכל עלי "אני מניח שלא מעניין
אותך להקשיב לי, אלה רק לעצמך, אז בוא נרד מזה.." ראיתי
שזהסגנון שלי לא עובד והחלטתי לנסות משהו אחר
"תראה, כל אחד צריך לעשות ויתורים מסויימים.." וכאן הוא התפרץ
סופית לדבריי וההתפקידים שלנו התחלפו "אתה לא חושב שויתרתי
מספיק?? אתה לא חושב שכאב לי לראות את אורן ומיכל מתחבקים
ומתנשקים וכולם מרוחים אחד על השני בידיעה שיכולתי למנוע את
זה? אתה לא חושב שאחר כך כשהם הבינו שזה פוגע בי, וראיתי את
הידידה הכי טובה שלי, ובדרך את הבחורה שאלוהים יקח אותה, אני
לא מבין למה אהבתי, ואת החבר הכי טוב שלי מונעים מעצמם ועושים
הצגות בשבילי? וחיים באשליה שאני לא מבין מה קורה? תגיד לי,
כמה מטומטם אתה חושב שאני?? ואתה טוען שלא וויתרתי??", ואני,
אני מה אני אגיד לכם, נכנסתי לזה קצת יותר מדי, למטאפורות של
החרא האלו ולא ממש ידעתי מתי לשחרר..