כל שנייה שעוברת - שבוע
כל דקה ארוכה כשנה.
בתוך כך, מצטבר געגוע
ומתפתחת אלייך כמיהה.
את הבטחת לחזור, ולא שבת.
את הבטחת לגלות, אך שתקת.
כמו השארת אותי בין דפי המחברת
שסוגרת עלי לאט, אט.
לו רצית בי, ודאי היית כבר אומרת-
לא היית מניחה לי לחלוף.
אך אם הנני רק שורה בתוך ספר,
הרי לא, הרי לא ההיית קוראת לי לחזור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.