בית חם- חדר קר
והאם כך הכל נגמר?
לרגעים זה נשכח
ולפעמים, זה חוזר.
וכעת מציאות... זה כוכב רחוק ביותר
                     

קר נורא במקום אחד.
שבאחר בוער.
לוחץ נורא, ופתאום משתחרר.
אם באת לחפש ת'שפיות
נסה במקום אחר...
                   

זה מוות רגשי
אתה כאן ומרגיש כ"כ קרוב.
ובעצם, הכל נהרס לך בין הידיים.
אתה חושב שעוד יש לך את היכולת להרגיש או לאהוב.
אבל כלום לא משתנה.
הרגש מזמן מת.
               

אתה חושב שאתה אוהב.
אבל בעצם, כבר לא נשאר לך לב.
שכולם שמחים ומאושרים-
ממך זולגת עוד דמעה.
המציאות שלך נהרסת לנגד עינייך...
ולך אין הרבה מה לעשות.
חוץ מלברוח ממנה.
         

לחשוב על עולם יפה יותר.
עולם שבו כבר לא תרגיש את הכאב.
שבו כבר לא יהיה לך רע בלב.
שבו... הדמעות לא יחזרו.
   

עולם של... דמיון.
שבו הרגש לא נהרג, או נרצח בידי בכאב או הפחד.
שבו, באמת הכל מסתדר.
ושם... באמת יהיה טוב יותר.
         

רגע של אושר, והוא חומק ממך.
ממש כמו כל דבר אחר.
כמו שהיא חמקה ממך.
אתה מרגיש כ"כ מיותר במקום הזה,
רוצה לצרוח, אבל איש לא שומע.
זו צעקה גדולה, אבל היא עמוק בתוכך.
האושר מציף את כולם, ואתה יושב בשקט וחושב...
מתי כבר יגיע תורך...?...
והוא לא מגיע.
ועכשיו, נשארת באמת לבד.
אתה והדמעות שלך. אתה והחיים שלך.
החיים שאתה כ"כ לא אוהב.
וזה.. כבר יותר מכואב.
זה שורף אותך לגמרי.
זה הורס אותך.
ואת כל מה שיש בך.
זה.. הורג אותך.
המוות הרגשי, לקח ממך הכל.
את החיוך היפה שלך, את האושר, האמונה, והאהבה...
מה יביא איתו העתיד, לעולם לא תדע.
ואין לך הרבה מה לעשות...
חוץ מלהמשיך לשבת לבד.. ולחכות.
כי הוא יגיע פעם.. כן, האושר יגיע.
ואז יגיע תורך להיות מאושר. ולאהוב.


נכתב לידיד, שהיה במצב נפשי, קשה מאוד.
עכשיו, המצב יותר טוב.
אבל הוא לא אהב אף אחת כמו שהוא אהב אותה...
שיהיה לו רק טוב. תמיד.