"הלוואי ולא הייתי נולד!" צרחתי, "נמאס לי מכולם, נמאס לי
מכולכם!"

זה היה עוד יום טיפוסי בחיים שלי, שוב הברזתי ממתמטיקה, שוב
התקשרו להורים שלי, הם שוב בתעצבנו. לעזעזל. ואם זה לא מספיק,
גם רבתי עם החברה שלי, הפוסטמה.

אני לא בטוח שהיה הבזק, אולי דמיינתי את זה. מה שבטוח זה שדקה
אחרי קורט קוביין כבר עמד לידי, מעשן סיגרייה.
"כוסאמא שלך!" הוא אמר, "הייתי באמצע משהו. מה אתה רוצה
ממני?!"
"אתה... אתה קורט קוביין!" מלמלתי בהתרגשות, "אני מעריץ שלך
כבר שנים."
"יופי, אתה ושאר העולם. אני עדיין מת."
בהיתי בו כמה שניות, מנסה להתעשת "תגיד, קורט, מה אתה עושה
פה?"
"זה גם מה שאני רוצה לדעת! בן אדם יושב ומנגן בחדר שלו, ופתאום
הוא מגלה את עצמו ליד איזה מעריץ מזיל ריר, שנועץ בו מבטים
מיוחמים."
"אני... אני מצטער" מלמלתי, "הייתי קצת עצבני, וקצת צעקתי...
אבל באמת שלא התכוונתי להעיר את המתים."
"אוף" הוא נאנח, "באמת טוב שלא ישנתי, אחרת היית ממש בצרות."

הוא שלף פתק מקומט מכיס מכנסיו ויישר אותו, מביט בו בחוסר
עיניין. "אז... עומר, אתה רוצה לדעת איך העולם היה אם לא היית
נולד? טיפוסי."
הוא השליך את הסיגרייה על הרצפה ודרך עליה "טוב" אמר, "בוא
נתחיל. אני עוד רוצה להספיק בזמן כדי לראות סיינפלד."

הפעם אני בטוח שהיה הבזק, ודקה אחרי זה כבר עמדנו בחדר אחר,
שלא היה חדר השינה שלי, אבל בעצם כן. כלומר, זה היה החדר עצמו,
זיהיתי את הכתם שעל התקרה, אבל הקירות היו צבועים ורוד ילדותי,
ובמיטה ורודה ישנה ילדה בלונדינית בשלווה.

התקרבתי אליה בדממה והבטתי בה מקרוב, היא דמתה לי באופן מוזר.
"אל תדאג" אמר קורט "היא לא יכולה לשמוע אותנו. חמודה, לא?"
הנהנתי, בוהה בילדה הקטנה במבט מוקסם "זאת אחותי?"
קורט ניענע בראשו, "לא, היא לא. אתה לא קיים, זוכר?"
שתקתי לרגע, "אני מרגיש כמו אחת מהתוכניות הטיפשיות האלה,
שאנשים מגלים שהעולם נוראי בלעדיהם. אז.. מה הבעיות שלה?"
קורט התחיל לענות כשצליל הדלת הנפתחת קטע את דבריו ולחדר נכנסה
אישה, אמי. היא כיסתה את הילדה ונשקה על מצחה, לפני שהצטרפה
לאבי שעמד בכניסה לחדר.
"ישנה כמו מלאך" לחשה אמי.
"המלאך המושלם שלנו" הוסיף אבי ונשק לאמי באהבה, ואז סגר את
הדלת, מסתיר אותם מעינינו.
"אני לא זוכר את ההורים שלי מאוהבים כל כך" חייכתי "הם נראים
מאושרים למדי."
"כן," הסכים קורט, "הם באמת מאושרים, כשאין להם את הפשלה שלהם
להתמודד איתה כל הזמן."
"על מה אתה מדבר?" שאלתי.
"אתה, עומר, הרי לא היית מתוכנן. הם לא היו מוכנים לקראתך,
ולקראת האחריות שבגידול ילד. אמא שלך נאלצה לפרוש מבית הספר
למשפטים בגלל ההריון."
"ו.. עכשיו?"
"עכשיו הם מרוצים למדי, במשפחה המתוכננת למופת שלהם, אמא שלך
עורכת דין מצליחה, אבא שלך מנהל חנות כלי נגינה משלו..."
"הוא תמיד אמר לי שזה החלום שלו" אמרתי.
"בדיוק. בסדר, נראה לי שסיימנו פה, שנמשיך הלאה?"

הבזק נוסף, ומצאתי את עצמי עומר בחדרה המוכר של החברה שלי,
ליאת.
ליאת ישבה על המיטה המוכרת שלה, מדברת בטלפון ובוהה לכיוון
שולחן הכתיבה שלה, שם ניצבה תמונה ממוסגרת של ליאת, מחבקת בחור
לא מוכר ומחייכת חיוך רחב.
"מי זה??" קראתי, לא מאמין.
"זה איתי," ענה קורט בטון של כאילו-דה, "החבר של ליאת"
"אבל אני החבר של ליאת!" קראתי, "היא לא הייתה עושה לי את
זה!"
קורט הביט בי במבט מוזר, שלף סיגרייה והדליק אותה "תגיד לי,
עמור, מה הבעיות שלך?" הוא שאף את העשן והמשיך "אתה לא פאקינג
קיים, זה מה שרצית, די, תתמודד."
"בסדר," מלמלתי, "אז מה הסיפור שלו? הם מאוהבים?"
"כן" חייך קורט, "מאוהבים מאוד. הוא גם בחור טוב. תלמיד
מצטיין, מתייחס אליה כמו אל מלכה" הוא אצר לרגע ולכסן את מבטו
אליי, "ולא שוכח את יום ההולדת שלה" הוא עצר לרגע "אף פעם".
"תראה, קורט, זאת הייתה פעם אחת, ו.. התנצלתי, ו..." הוא קטע
אותי, "ממש לא איכפת לי. אני פה כי שלחו אותי, לא כי אני
רוצה."
"טוב, הסנתי את העניין, אני רוצה לחזור למציאות."
"מה?" קורט הביט בי במבט משונה "על מה אתה מדבר?"
"הראת לי את המציאות אם לא הייתי קיים" עניתי, "הבנתי, הפנמתי,
הפקתי לקחים, ועכשיו אני רוצה לחזור. זה לא מוצא חן בעייני
בכלל."
"תראה, עומר, הייתי שמח לעזור, אבל זה לא עובד ככה."
"למה אתה מתכוון?" נלחצתי, "אני פשוט נשאר פה?"
"לא, לא, מה פתאום" קורט חייך "פה, זה לא מקום, אתה בא איתי"
"לגן עדן?? אני מת?!"
"לא, אתה לא יכול למות. אתה בכלל לא קיים, והעולם טוב יותר
בלעדיך, אנחנו פשוט פוטרים את העולם מעול קיומך. אז יאללה,
זזנו?"

הבזק נוסף, ומצאתי את עצמי בחדר קטן, ובו שתי מיטות מסודרות,
שעל אחת מהן נחה גיטרה קלאסית חבוטה למראה.
קורט החווה בידו על המיטה השניה, "זאת המיטה שלך."
הוא התיישב על המיטה שלו, נטל את הגיטרה והחל לנגן שיר בלדה
מוכרת.
התיישבתי על המיטה בכבדות, מביט באצבעותיו שפרטו על המיתרים,
ונאנחתי.
העולם טוב יותר בלעדיי...
לפחות אני גר באותו חדר עם קורט קוביין.