[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







את לי
/
רכבות

מאז ומעולם הייתה לי חיבה לרכבות.
כבר כשהייתי קטנה, מאוד אהבתי לעמוד על קצה הרציף, ולחכות
לרכבת שתבוא. כשעומדים על קצה הרציף, מרגישים מן משב כזה של
רוח בפנים, והראש מסתחרר מהנסיעה המהירה שלה, כשהיא עוברת כל
כך קרוב.
זה תמיד כיף לנסוע ברכבת, חוץ מביום ראשון. ביום ראשון, הרכבת
תמיד מלאה בחיילים. יש באוויר ריח כזה של בקו"מ, וצפוף.
לפעמים כשאני עולה על רכבת, אני לא בטוחה לאן אגיע. לפעמים אני
מגיעה בדיוק לאן שרציתי. לעיתים לא מגיעה בדיוק לאן שצריך, אבל
זה קרוב מספיק, אז אפשר ללכת ברגל, או מקסימום לקחת אוטובוס או
מונית. לעיתים ממש רחוקות, אני יורדת מן הרכבת אל הרציף, ומגלה
שהגעתי למקום רחוק ולא מוכר.
עליתי על רכבת כזו לפני כמה חודשים. הנסיעה הייתה קצרה מאוד,
קצרה מדי. הגעתי למקום שנראה מוכר למדי, מקום שמזכיר את הבית.
דומה, אבל לא בדיוק.
האנשים במקום, נראו גם הם מוכרים, חלקם נראו כמו המשפחה שהייתה
לי פעם, חלקם נראו כמו החברים הקרובים שהיו אז, אבל בעצם היו
כולם זרים.
הם ניסו לשאול אותי לשלומי, אבל אני לא עניתי. הרי כל אדם
יודע, שאסור לדבר עם זרים, ושאם לא תשמור טוב טוב על עצמך, אתה
עלול למצוא עצמך במקלט של איזה בניין זועק לעזרה, כשבעצם אין
אף אחד שיוכל לבוא לעזור.
הם ניסו להתקרב אלי, לבחון אותי, ואני כדרך הטבע שלי, הלכתי
והתרחקתי.
עם הזמן כמובן שהצטרפתי למשחק שלהם. דיברתי, צחקתי, לעיתים
אפילו יצאנו לשבת ולשתות משהו, אבל אף אחד לא ידע מה קורה מתחת
לפני השטח.
זה סוג של קרקס. מבחוץ משדרת הכל כרגיל, כשבפנים הכל גועש
ומסתחרר. יושבת עם חבר טוב על שליש של קילקיני ב"מרתף", אבל
בעצם, בפנים, הכל כבר רקוב ומסריח. את יושבת שם, ובפנים חושבת
על כמה שהכי היית רוצה להיות עכשיו מתה.
כבר חצי שנה שאני מסתובבת במקום הזה, שהרכבת הורידה אותי בו.
אני כבר מרגישה שם לפעמים כמו בבית. מבפנים, הכל מתחיל להבנות
אט אט מחדש. אפילו לקילקיני כבר יש את הטעם הרגיל שלה, מר
וחזק.
בסך הכל, באמת שנחמד פה.
האמת? נראה לי שאשאר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צבוטאותי
וקוטאותי
הלכו...
צבוט את מי?






סטלן בטלן מסטול
בטיול על חוף
הים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/2/02 9:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
את לי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה