|
מילים מחוקות, מחוברות
קרונות שחולפים ולא נראים עוד.
ואין שלווה בהם
רק עננים כהים של חוסר ודאות
סמיכה ודביקה, קשה לנשימה,
אחרונה?
פרץ אנרגיה מתון, בגדר הרגיל
והאדם נאחז בסורג ערפיח
מוחו נדלדל
ואין עוד נוף.
נעלמו המילים, נכחדו בשמיים.
נותר רק כחול ממעל
וירוק למרגלות
ובתווך, שורה שחורה של נפשות-
חוזרות לקו דמיוני
רחוק וקדום,
קו הרחמים.
שקעו ידיים ואחזו בקור
הצליפו בו עד שיתמתן
ואזי מוראם
יפול מנגד
ותשאר רק הפרצה
שבין סורג להלם |
|
|
רגע, תסבירו לי,
מאיפה אתם כל כך
בטוחים שמי
שמאשר את
הסלוגנים הוא
גבר? אולי הוא
אישה, כמו
בדוגמה? אולי
היא נעלבת מזה?
אני אומר
שמעכשיו צריך
להגיד "זו
שמאשרת את
הסלוגנים", ואף
אחד לא ישנה את
דעתי!
מתוך הסרט
"סלוגמה" בבימוי
רמבו 2 |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.