שברתי את המנעול עם הידית, נכנסתי פנימה והתחלתי להסתכל במה
שהיה בפנים ומעולם לא רצה לצאת ולראות את העולם שמסביבו, מתוך
פחד או מתוך גאווה.
רצה לעבר המדרגות אבל הוא עמד ולא נתן לה לעבור, היא ברחה
לכיוון החדר השני שבער מול עיניו העייפות. צעד כמהופנט אל תוך
הלהבות השורפות את כל הזכרונות המכאיבים ששמר בליבו כל השנים.
קיבל בברכה את מגעה, היא הפסיקה וישבה לבדה, לא היא אמרה אני
צריכה להיות לבד. נשארה עם הסיגריה שלה על אדן החלון, בוהה
ברוח הפורעת את שיערו כשהוא מתרחק ממנה מבלי להביט לאחור,
לעברה. רצתה לנסות להיות בפנים בכל זאת ואמרה לעצמה אני אתחיל
ומשם כבר נראה לאן זה יתגלגל...
יצירה משותפת עם עוד מישהו, לא תאמינו איך.
ושוב, תודות לאביב |
