פרספוני האדס / דם בשמיים |
עננים אדומים ועלים מרשרשים.
כבר אינני פוחדת מלילות כאלה,
שבהם אין ירח ואין אנשים.
עוד מעט יהיו כוכבים,
ואני אוכל לצאת ולרוץ.
בחשכה, הצרכים כל כך קרובים,
ואין הבדל בין הפנים לחוץ.
אני נותנת לקור את הפחד שהיה
ואת האימה הבלתי מובנת.
המציאות היא פחות מהזיה
בתוך ימים של ציפיה מעוננת.
ואם השמיים יבכו עלי
ודם ינטוף כמו דמעות חמות,
אל תבכו יותר מדי.
כבר אינני פוחדת למות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|