יושבת בחדר חשוך
את והמוזיקה
הגשם בחוץ מטפטף ואת לא מצליחה להרדם. כרגיל.
ואיך תתרכזי בלימודים?
ואיך תעשי משהו בחיים?
כשאת לא מצליחה להרדם וכולך בסיוטים
וכולך עם פחדים.
ואת מדליקה עוד סיגריה ועוד אחת
שותה עוד אלכוהול
מעשנת עוד קצת גראס
ובמקום להעביר את הכאב
במקום להעביר ת'פחד
זה רק מגביר את העצמה
של כל הכאב וכל הרע
ואת כבר לא יודעת מה עדיף
לחשוב או לישון או לחשוב
ובכלל שאת במיטה ככה ומתה לישון
כל המחשבות צצות פתאום
ואת מגלה כלכך הרבה דברים על עצמך
וזה מתגלגל לזה שאת מסוגלת לעשות משהו רק בלילות
והדם זורם יותר מהר וההחלטות יותר בהירות.
אבל אין חיי חברה בלילות
וכולם ישנים
ובלי שום קשר, בחורף, אףחד לא יוצא מהבתים
וכולם מנומנמים וממורמרים.
את אף פעם לא בתוך תמונה. לא בתוך מסגרת
כל הזמן את קצת בחוץ ואז כשמשעמם
את נכנסת
ויוצאת
איך שבא לך
את לא חושבת יותר מדיי..
את זורמת..
את קצת פה וקצת שם.
ובסוף זה יסתכם בשום דבר. כי את לא עושה כלום עד הסוף
והכל מתפספס במאיות של זמן.
לך הזמן בכלל לא חשוב
אבל את לא חיה לבד. את חיה בישוב.
האנשים לא משו
והגיל לא מתאים.
אבל זה מה יש, אם זה מסתדרים.
ואת חייבת ללמוד להסתדר!
כי זה מה יש.
תשני קצת, תקבלי השכלה
כי זה מה שצריך בשביל לחיות בחברה.
אבל זה קשה, קשה כלכך.
ודווקא כשאתה חושב שאתה עושה סוףסוף את הדבר הנכון
באים האנשים מלמעלה ואומרים שנפל עליך שיגעון
דווקא כשאתה מרגיש הכי שפוי
אנשים אומרים שזה שגוי
ואתה לא מבין מה לא בסדר
והם לא מסבירים, רק אומרים שזה רע.
שזה אתה שתיפגע.
ואיך הם יכולים לדעת מה לעזאזל עובר עליי?!
ואתה עדין לא מצליח להרדם בלילות
וכמה שלא תנסה אתה איש של בעיות. של בלבלות.
וזה מתסכל ומכאיב שאתה כלכך בטוח במשו
ואתה מגלה שזה אסור. זה רע.
וכשאתה שואל מה לא בסדר. מה כלכך נורא
הם אומרים "כשתגדל תבין בעצמך!"
ואתה גדל ומתבגר
ורק מבין כמה שזה היה דבר מדהים!
וכלכך חבל שוויתרת
רק בגלל אנשים שלא מבינים
ואתה יוצא מהבועה שגדלת בה.
יוצא ורואה עולם
פוגש במליוני אנשים.
ואתה מגלה שיש פה ושם איזה בנאדם שהוא ממש כמוך.
ואתה מבין שאז זה לא היה טעות
רק האנשים לא הבינו אותך
טעות שלהם לא שלך!