רציתי לברוח מהחיים שיש לי. הם כל כך לא התאימו לי. הם היו
קשים לא כמו מה שרציתי שיהיו. הייתי צריכה לחשוב פעמיים לפני
שהייתי עושה כל דבר אבל תמיד בחרתי את הדבר הלא טוב.
הרגשתי שאני כלואה בעצמי עושה דברים לא נכונים. דברים שאנשים
אחרים רוצים שאני יעשה, אבל עדין אף אחד לא אהב אותי אף אחד לא
קיבל אותי. ניסיתי להיות עצמי לא כל כך הלך לי, כבר התרגלתי
להיות משהו אחר משהו לא נכון משהו שזה לא אני.
אני לא רוצה למות אני לא רוצה לפגוע בעצמי אני אוהבת אותי אולי
לא אוהבת את האישיות שכולם מכיריים אבל אני מכירה את האישיות
האמיתית שלי ואותה אני אוהבת. אני רוצה ללכת מהמקום שבו אני
נמצאת ולמצוא חיים חדשים חיים אמיתים לא כמו שכולם מכיריים
אותי אלא איך שאני מכירה את עצמי.
אבל לא יכולתי לעזוב הייתי חייבת להישאר אני אוהבת את האנשים
סביבי זה לא אשמתי שהם לא אוהבים אותי. היו לי כמה חברים אבל
זה לא היה כזה רציני כי הרגשתי שהם לא מרגישים מה שאני מרגישה
אבל ככה זה בנים. המשכתי לאהוב אותם אבל וזה לא עזר עד כמה
שניסיתי לשכוח תמיד חשבתי עליהם. ואם הייתי עוזבת הייתי
מתגעגעת וחוזרת לתדמית השגויה שלי. אני רוצה להתחיל מחדש אם
האנשים שאני אוהבת אם האנשים שמכירים אותי אבל לא את האישיות
האמיתית שלי.
הייתי בבית יושבת וחושבת מה הדבר שלא עשיתי נכון ואף פעם לא
מצאתי את זה. חשבתי שאני חמודה ושאני טובה ולא הבנתי מה אני
עושה שגורם לאנשים לא לאהוב אותי....


אני עדין הדמות השגויה מנסה לחשוב איך להתחיל מחדש ולא מצליחה
אבל ככה זה החיים מה לעשות.