אביעד רוזנהק / שקיעה |
בודד, פתית אור מבליח, בינות קרעי ענן ואבן,
להאיר לאדמה הנמה מטה, מעז.
רוחות מדבר התכלת שיקעו השמש
ועל פני המים בער דמה, כעוף החול.
שקיעתה של עונה
חברי הטוב ואני
זוכרים זריחות קדמוניות
פרחי האש בנשמתי גמאו
בשקיקה את האויר -
כמו נהר הנובע מליבי, ונשפך
התשוקה לנדוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|