סיפורה של יאנה נערה עולה מחבר העמים
מערכה בשלושה חלקים

פרק ראשון - ובו יאנה מקבלת צו ראשון ללשכת גיוס הסוכנות
היהודית בברית המועצות לשעבר.
"כן, שם"
"סינדי"
"לא יכול להיות"
"לכל העולות קוראים או יאנה או אולגה - אז את תהיי יאנה,
בסדר?" וחייכה מסטיק.
"בסדר" אמרה יאנה - אם זה מה שהמולדת רוצה זה מה שאני אהיה.
"קופאית או זונה?" שאלה החיילת.
"סליחה?"
"קופאית או זונה?, - מקצוע יו נו, כל העולות מרוסיה, או קופאית
או זונה, מה את בוחרת בעדיפות ראשונה?,מהר אני צריכה לרשום"
"אין משהו אחר?"
"ממממ אולי יש, אה כן, התפנתה משרה של רופאה רוצחת, את רוצה?"
"רופאה רוצחת?"
"כן, זה מאוד מקובל אצל העולים עכשיו, אנשים חולים באים, את
אומרת זה שום דבר ואז הם מתים. טוב לך?"
"טוב בסדר שיהיה רופאה רוצחת" -  אם זה מה שהמולדת רוצה, לפחות
מקצוע מכובד.
"ובעדיפות שניה?"
"אז שיהיה זונה" לפחות מרוויחים טוב. ראתה יאנה את הכוס
המלאה.
"עכשיו ללמוד עברית ! - תלמדי ותשתלבי בחברה הישראלית, שתקבל
אותך ברגלים פתוחות" אמרה והגישה.
"מה זה, רק שתי מילים? אני בתור"
אמרה יאנה ויצאה מחויכת שמחה וטובת לב מן הפגישה
"ילד זוז, אני בתור עולה לארץ".

פרק שני - ובו יאנה משלימה את אוצר המילים החסר
"נו"
"רופאה רוצחת"
"רוסיה, ראשון, רני, רינת"
"סליחה"
"חשבתי משחקים ארץ עיר"
"סליחה"
הוריד לה כפה עד מעבר רפיח.
"עד חצי שעה מאה שקל מספר אחד פעמיים מאה חמישים הכל עם גומי
מזמוזים נשיקות לא בפה, טוב מותק?"
הנה בא הקליינט הראשון, חייל שמתחלק לשלושה חלקים.
צהלה ושמחה יאנה, כי הנה ארץ ישראל יש רבוטה.
"עד מאה חמישים גומי הכל נשיקות במזמוזים מותק?" נסתה יאנה את
כוחה.
והנה באים הרבה קליינטים ויאנה עובדת. חסכה את כספה גרוש לגרוש
ולאחר שבועיים עבודה כבר עשרים שקל פרי עמלה. ואף בעל המקום לא
נורא כל כך. היה מוציא אותה פעם בשבוע לראות תשמש. ושמחה יאנה
עד למאוד.

פרק שלישי - קב"ן
עם הפז"מ דופק, תרתי משמע, ויאנה כבר בוותיקה.
באה יאנה אצל סמי אמרה "איפה הרגילה?"
אמר סמי ועשה, ואחרי שלושה ימים פקחה מחדש העיניים.
אמרה יאנה,"רוצה קב"ן".
אמר סמי ועשה, ואחרי שלושה ימים פקחה מחדש העיניים.
אמרה יאנה "אני, פציפיסטית שמאלנית, מזדיינת עם ערבים, הולכת
חותכת וורידים, כל הזמן דם צריכה לרחוץ ידיים, שומעת קולות,
הביאה נמלה אמרה זה חברה שלי אולגה"
אמר סמי על תקן קב"ן בדימוס, וואלה זו עושה צרות, שיחרר אותה
באזרחות, נתן לה עשרים שקל, אמר קני לעצמך משהו יפה.
איזה יופי, סתם יש סטיגמות על סרסורים, יצאה לדרכה שמחה וטובת
לב.

פרק רביעי - ובו שינוי מפתיע ויאנה מוצאת אהבה אמיתית
נשמעה בת קול, "הי בובה"
איזו מין מדינה הפכנו להיות,  אם בחורה צעירה כבר לא יכולה
ללכת לבד באמצע הלילה בדרום תל-אביב.
"מה פרח כמוך עושה פה במקום הזה, בואי אצלי תחיי כמו מלכה?"
אמר אבי.
הביטה יאנה עמוקות באבי וכבר מצא חן בעינה גוון עורו הכה,
שערות ידיו העבותות, כרסו המשתפלת, ושרשרותיו המוזהבות. וידעה
כי אהבת אמת היא.
וכי שפר עליה מזלה של יאנה, ובאמת מה יכול להיות טוב יותר
לבחורה בת 22 מאשר למצוא בעל בן 39, ועוד מבת-ים, מה עוד תוכל
לבקש.
"תנקי מאחורי התנור, תביאי בירה, תעשי קניות, תמצצי" אמר
"בדיוק כמו מלכה, רק שהיא הזונה לקחה לי חצי עם העורך דין
המזדיין"
חשבה יאנה, גם זונה, גם מלכה גם עורך דין וגם רופאה רוצחת.
הוציא אותה אבי להתאוורר, שלא תגידו מניאק מעביד אותה בפרך כל
היום, אמר נצא לבלות קצת נעשה חיים, לקח אותה לפלאפל של חיים,
לא עולה הרבה.
באה לאכול אמרה "אני בתור"
ראתה יאנה הבינה את העסק, באים חיילים והפז"מ דופק.
אמרה לאבי בוא ניפתח אנחנו פלאפל של חיים.
אמרה ועשתה, פתחה פלאפל של חיים.
בא חיים שאל אותה מה קוראים אותה.
אמרה "יאנה".
אמר "את פותחת פלאפל של חיים אני פותח פלאפל של יאנה"
אמרה "בסדר"
בא פתח לה תשושנה, עשה לה איקסים על הפנים.
אמרה "ומה עם פלאפל?"
"חכי בתור"
"אני בתור"



כנען