יום אחד סיפרו לי על התנ"ך הכי מטורף בעולם.
זה תנ"ך מופרע לגמרי. במקום אלוהים יש שם מישהי בשם איזבל
ששולטת על החיים של כולם ועל העולם.
היא יצרה את השמש בתוך האדמה והשמיים הם חלק מהצמחים. העולם
כולו נשאר בתוהו ובוהו וחושך על פני תהום.
לא אהבתי את התנ"ך הזה מההתחלה. הוא מוציא שם רע לנשים ומחזק
גישה שובניסטית כאילו שלאישה אין שום חוש טכני והיא לא יכולה
לעשות דבר פשוט כמו לברוא עולם ומלואו.
ככה חשבתי עד שפגשתי אותה. בהתחלה הייתי בטוחה שהיא עובדת עלי
או שהיא מטורפת שברחה מגהה.
אחר כך היא דיברה איתי והסבירה לי שהיא הייתה בעצם סתם ילדה
קטנה שלא הבינה מה רוצים ממנה. פתאום היא מצאה את עצמה בחושך
מוחלט ולא ראתה כלום ולא ידעה מה קורה. רק אחרי יומיים היא
הצליחה להשתלט על עצמה ולהתחיל לתקן את הבלגן שהיה סביבה.
היא בכתה והייתה היסטרית. היא סיפרה לי שזה נורא קשה להשגיח על
הכול כל הזמן בבת אחת. ניסיתי להרגיע אותה ולחבק אותה ולהבטיח
לה שהכול יהיה בסדר. אבל היא רק המשיכה לצרוח שזה לא באשמתה
ושאף אחד לא מבין אותה. היא סיפרה לי שהיא נורא סבלה שהיא
הייתה קטנה כי אמא שלה הייתה אלכוהוליסטית  וכשהשתייה עלתה לה
לראש היא אפילו הייתה מכה אותה, ואת אבא שלה היא בכלל לא הכירה
כי הוא עזב כשהיא הייתה ממש קטנה.
היא אמרה שהחיים שלה היו קשים ושאתמול היא שמעה מוסיקה עצובה
וליטפה את עצמה בחושך עד שנרדמה.
אמרתי לה שאני כבר שנה לא ישנה נורמלי ואיזבל בינתיים נרגעה
קצת וניגבה את הפנים כי כל האיפור נמרח לה מהבכי. ואז ראיתי
שהיא הייתה בסך הכול דיי יפה, איזבל הזאת, רק קצת היסטרית מדי.
וכבר דיי ריחמתי עליה ולא היה לי אכפת שהיא מלאה גם ככה ברחמים
עצמיים. והאמת שבשלב הזה אפילו האמנתי לה, כי דבר כזה, אפילו
מטורפת מגהה לא יכולה להמציא.