ובהיוולדך ,כילדה ,שדה פרחים
נשתל סביבך
וניחוח נעים עוטף את כל שניכנס לתחום מבטך.
כולם ,לפתע , הופכים פרפרים
הנמשכים לצוף החבוי באישון הרחב
ובלובן שיניים.
משק כנפייהם לא פוגע, הוא רק מרגש את הגוף.


ובהיווצר בך אישה, סביב ליבך,
כמו סודרו מערכות של תווים
ומוזיקה נעימה ומובנת מחלחלת לכל הכרויים.
כולם אז לפתע ידיים, שפתיים,
הרוצות לנגן בך את כל השירים.
אך מכוון ,כבר, גופך ומנגן, הוא,
לבד
בלי קשת שנהב על זהב מייתרים.

וכשתחזי בשלכת אחרונה,
לפני שתתעטפי באדרת מרירה,
זכרי את הפרפר שרצה לנגן בך,
לנשק במשק את גופך עד האור,
הוא כל סתיו יחזור בעלים מעלייך
ואולי יתפס בשערך השחור משחור.