-סיפור אמיתי ב100%.
-העיר - מרכז העיר.

"אחי אתה חייב לדבר על זה!! אתה מקשיב בכלל?"
צעקתי על רותם בטלפון, אחרי שהוא סיפר לי שהוא היה אתמול ליד
הפיגוע בעיר ולא רצה לדבר על זה. אחרי שדבר כזה קורה לא רוצים
לדבר, מתנתקים , אבל בפנים מרגישים צורך לדבר.
"אני יודע  שאתה מרגיש עכשיו מנותק לגמרי ושאין לך כוח לאף
אחד, אבל אתה חייב לדבר"  המשכתי לשכנע אותו. אני כבר מכיר את
זה טוב,בזה יש לי ניסיון, חוץ ממנו היה לי את עצמי, עוד ידידה
ועוד חבר טוב שעברו דבר דומה של להיות בתוך או ליד פיגוע, ככה
שכשאמרתי לרותם לדבר זה היה הניסיון שלי שדיבר.
רותם לא הסכים ורק מילמל שטויות על גרמניה ועל תוצרת ועל עוד
דברים.
"למה היית שם בכלל??" שאלתי אותו. העניין הוא שיש אנשים
שמטפסים על הרים , יש אנשים שצונחים ממטוסים ואנחנו הולכים
לעיר, בשביל החומר המדהים הזה, ובשביל עוד חומר מדהים  אלכוהול
ואדרנלין, רציתי לדעת איזה מהם הוא צרך.
"ירושלים - מסתבר שזו הבירה הטובה בעולם." אמר רותם מהצד השני
של הקו.
וואלה איך אנשים נכנסים לסרטים אחרי כאלה אירועים ומתחילים
לדבר שטויות, חשבתי לעצמי. ידעתי כבר שהוא כבר נדפק חזק במוח
ושאם הוא לא ייצא מזה מאוד בקרוב יקח לו איזה שבועיים או משהו
כזה לחזור לעצמו ,עד שהוא יפסיק לחשוב, אבל למרות זאת ניסיתי.
"בכל אופן" אמרתי, "לך לחברה שלך או משהו, הכל רק לא לשבת בבית
ולחשוב- זה הכי גרוע."  "איזה שטויות, כולם יודעים ש-בק'ס יותר
טובה מירושלים".זה שהוא שוב ענה בלי קשר, ומה שהוא ענה עזרו לי
להבין שהוא שתה כדי להוריד את כל החרא שהוא ראה אתמול. "לשתות
זה טוב" אמרתי, "כי אז לא חושבים".  כשמדברים עם מישהו שיכור
על שתייה זה מבלבל אותו עוד יותר. רותם שתק. שמחתי בשבילו, גם
בגלל שהוא שיכור וגם כי ידעתי שהוא יתגבר על זה, הוא יוריד את
המנת יתר של האדרנלין עם מנות קצובות  של אלכוהול. עכשיו יש לי
דברים יותר טובים לעשות,  כשאני יודע שהוא שיכור, ושהוא יהיה
בסדר.
"אחי אני צריך לזוז, קבעתי עם יעל בעיר"
"להתראות"
-"להתראות"

כן בטח.......