את אינך יודעת.
עד כמה רציתי לשנוא אותך,
עד כמה רציתי לצעוק אותך,
עד כמה רציתי לבכות ,כי כבר לא יכולתי לבכות.
כי לא יכולתי לשנוא ולצעוק.
כי לא יכולתי לסלוח.

את אינך יודעת.
אינך יודעת את הזמן.
את השניות הארוכות כל כך.
שגזלת.
אינך יודעת מן הכאב,
שנשק לבשרי,
בעת שחיוכך אנס
בפרץ כוח אלים
את מחשבותי.

אינך יודעת עד כמה רציתי לנקום;
איך ישבתי אל מול האחרת,
במכנסיים מופשלות,
וקונדום ביד,
ובכיתי.
ובכיתי את שמך.
אינך יודעת מן הבושה.

אינך יודעת מפרצי הזעם העיוור,
שהכתי כאחוז אמוק.
אינך יודעת כמה כבדו,
כמה כבדו,
כמה כבדו שרשראות אהבתך,
דוקא לאחר שניתצתם.

כי את שם למעלה,
מטומטמת.

את אינך יודעת כמה ייסר אותו משפט.
אז כתבתי לך,
שתביני