כארבה המשתלח בשדה ירק
כך אצות חולפות להן הזדמנויותיו.
מעלה בכתב, את אשר הוא חושב,
את שאינו אומר בקול.
למרות שרצונו לזעוקו
מעדיף הוא את ליבו לנצור.

תוהה אם זה לטובה ,
ואם כן אז אינו יודע מה הסיבה.
אולי כי נראה הוא כלפי חוץ שונה בתכלית
מאשר הוא חש.

בטוח הוא כי דעתם תשתנה
אם רק ידעו את אשר הוא מדחיק
בעמקי תוככו , בעמקי לבבו
ביושבו בחדרו , בתוך כל הריק.

מבין הוא כי להיפתח היה מוכן
אך חש כי כל מכריו ומשפחתו,
המתעסקים בענייניהם השוליים
זה יהווה רק טירחה , או אף גרוע מכך
מקור לבדיחה.
ומזה הינו פוחד מכל , מלעבור השפלה נוראה.