אפילו כששמעתי את היריה בראש שלי, לא האמנתי שזה אמיתי.


ללר היה איש נחמד עם שם מוזר, ללר, מן שם מוזר שכזה, כמובן
שהבנאדם התנקם בהורים שלו, אבל זה כבר סיפור אחר.

נו טוב, הוא דקר אותם בגיל 15,  הייתם חייבים לדעת?
כשפגשתי לראשונה את ללר זה היה לפני כמה שנים טובות, הוא בדיוק
השתחרר מהמוסד ולא הלך לצבא ואני דפקתי אותה בפרופיל 21 בעזרת
קשת נרחבת של אלרגיות וכמה עצמות שבורות מימי הילדות. בכל
מקרה, אני וללר הסתובבנו לנו ברחובות ועשינו מה ששני אנשים
כמונו עושים. זה לא שגנבנו, אולי חוץ מכשהיינו קצת דחוקים
במזומנים. וגם לא רצחנו, לפחות אני לא. לפחות לא פעמיים טוב?
נו טוב ללר ואני היינו אפשר לומר הבריונים של השכונה. מי שרואה
את ללר ואותי ברחוב בטח יצחק לעובדה ששנינו כבר הספקנו לעשות
הרבה שטויות בשכונה הזאת וגם אולי לרצוח קצת(זה ללר, נשבע שזה
ללר) אבל זו הייתה האמת. ללר היה די לבנבן כזה, ורזה מאוד, אבל
עדיין היה לו מבט של רוצח בעיניים, תמיד כשישנו ביחד החזקתי את
האקדח קרוב לידי, נו טוב, בסוף הוא רצח אותי כשאני ער, רואים?
הוא לא מניאק לגמרי. בכל מקרה, אני וללר היינו מתקיימים מילדי
השכונה וחנויות המכולת שבאזור, ללר היה מומחה, נראה לי שאפילו
פעם איזה ארגון הציע לו עבודה או משהו אבל הוא דחה אותה כי הוא
אמר שהוא אוהב להישאר בשכונה שלו. כמו שאמרתי, ללר היה מומחה
ולא נתפסנו אפילו פעם אחת. היינו שוברים, שודדים, ובורחים אל
תוך החושך. עד שהגיע הדבר ששבר אותנו.
ללר היה עסוק במשיכת כספים(בן 12, שיער שחור, נמוך ומצומק)
ואני הייתי עסוק בלשמור על השטח. פתאום משום מקום הגיחה קבוצה
של אופנוענים בקול רעש גדול ואני צעקתי לללר שיבוא. הוא
התפנה(כמובן, רק אחרי שלקח את הכסף) ודיבר עם חבורת
האופנוענים. כשסיים הוא אמר לי שהם הציעו לו(לנו, ללר, לנו,
אתה תמיד שוכח אותי, קיבינימט) עבודה שתצליח לשחרר אותנו
מהשכונה המעפנה הזאת ולצאת לחופשה המיוחלת שלנו - 200,000$
תמורת איש אחד, הייתם מאמינים? בכל מקרה, הם נתנו לנו את
הפרטים ואני וללר התחלנו לתכנן. האיש היה בבית מלון והבעיה
העיקרית(חוץ מהכניסה למלון, צוות המלון, ושני שומרי הראש
שנמצאים איתו דרך קבע) הייתה העובדה שהוא לא אחר מדודו טופז.
דודו טופז?? שאלתי את ללר, והוא ענה לי שהאנשים מוכנים לשלם
לנו הרבה מאוד כסף בשבילו אז לא סתם לשאול שאלות. בכל מקרה,
אנחנו התגנבנו למלון תוך התחפשות(רעיון גאוני שלי, לא ללר, זה
שלך, באמת, באמת, כן זה שלך, אתה גאון ללר, הללויה ללר) לשני
אנשי עסקים, עם חליפות מהודרות ומזוודות ג'יימס בונד מהודרות
עוד יותר(ונושאות אקד'חים). בכניסה לחדר עמדו כהרגלם שני שומרי
הראש ושאלו אותנו למה אנחנו רוצים להיפגש עם דודו, אני גם
התחלתי לחשוב איך אני לעזאזל אהרוג את ללר, אופס, דודו טופז
התכוונתי, אליל הילדות(וגם הבגרות) שלי. ללר בנונשלנטיות
וכריזמטיות(ממש כוכב קולנוע הללר הזה הא?) הסביר להם שהוא בא
להציע לו תוכנית חדשה שבה דודו יהיה מנחה והם איכשהו קנו את
הסיפור. נכנסנו לחדר, שומרי הראש נכנסו וסגרו את הדלת אחריהם.
הם קראו לדודו וללר בינתיים פרק את המזוודה כאילו הוא הולך
להוציא משם חוזים או משהו, ולפני שהשומרים הצליחו לראות מה
בדיוק יש שם, ללר הרים את שני האקד'חים הטעונים מראש(כן ללר זה
רעיון שלי! פעם אחת יהיה משהו שלי!   איי איי ללר לא באוזן...)
וחיסל את שניהם במהירות של שולף מהמערב הפרוע. כמובן שהאקד'חים
היו מושתקי קול אבל דודו שמע את היריות ובא מהר לעברנו לבוש
בחלוק.
"יא אללה, דודו טופז, ווי אתה יודע שאתה האליל שלי?" לא יכולתי
להתאפק "תן, תן חתימה אחרונה". "חתימה אחרונה?" דודו שאל
כשמבטו נעוץ בשני השומרים המתים על הרצפה. "מה, אתה נורמלי?"
הוא מלמל. "תן לו את החתימה הארורה!!" ללר התערב כשהוא מכוון
את האקד'ח אל דודו. "טוב טוב" דודו אמר באי נוחות ושאל "יש לך
עט?" "לא" אמרתי "אז אני נורא מצטער" הוא אמר וללר הפסיק אותו
"לך תמצא לו עט ודף מזדיין כבר!" כשהאקד'ח עדיין מכוון עליו.
בזמן שדודו הלך להביא נייר ועט ללר לחש לי "עכשיו זה הזמן לבקש
חתימה?"  "הוא האליל שלי" אמרתי וללר אמר בעצבנות "נו אז תעשה
את זה מהר אני רוצה כבר לגמור עם זה" .  
דודו חזר עם נייר ועט וחתם לי כשהוא מבוהל לגמרי וכשהוא גמר
ללר אמר "טוב, אז ביי דודו" "רגע רגע" דודו אמר כשהוא עוד רגע
מתעלף "למה, למה להרוג אותי?" "ככה אמרו לנו" אמר ללר "גם כסף
מעורב בסיפור" "כסף ?" דודו שאל "הנה כאן יש לי 20,000 במזומן
נו את השאר אני אביא לך אחר כך" "תביא את הכסף " ללר אמר ודודו
הלך להביא את המזוודה. ללר פתח אותה, ראה את הכסף ואמר לדודו
"אני אהרוג אותך בכל זאת, מצטער" דודו הביט בנו עוד מבט אחד
מבוהל לפני שהוא התעלף על הרצפה.  
"או יופי, עכשיו זה הרבה יותר נוח, בלי צעקות ובלי התנגדויות"
אמר ללר וירה שלוש פעמים בחזה בקור רוח מושלם, הצד הקרימינלי
שבי העריץ אותו באותו רגע, הרגשתי כמו בסרטים, הוא באמת היה
רוצח מצוין. "המממ איתי" הוא אמר באי נוחות מסויימת "מה?"
שאלתי אותו כשהרגשתי שמשהו רע הולך לקרות. "אני צריך להרוג גם
אותך" הוא אמר ואני לא האמנתי, "מה??????????!!!" שאלתי בתהדמה
והוא אמר "תראה אתה טפיל, מה לעשות, אתה יותר מדי רגיש, יותר
מדי גרוע, אתה בחור נחמד אבל אתה לא רוצח, אתה נטל, די נמאס לי
ממך, חוץ מזה 200,000$ האלה הולכים אלי ורק אלי" ואחרי שקיללתי
אותו מספר פעמים, עדיין קפוא על הספה, חושב לעצמי איזה חרא של
בנאדם הללר הזה באמת, ואיך אני הייתי החבר היחיד של המוטציה
הזאת, הייתי העבד המזדיין שלו וזה מה שאני מקבל, אני לא מאמין,
ואחרי כל השנים ביחד הוא פשוט דופק אותי ככה?
ואפילו כששמעתי את היריה בראש שלי, לא האמנתי שזה אמיתי.