זו היתה טעות.
ואני ידעתי מהרגע הראשון.
ידעתי שאסור לי, ידעתי שאתחרט.
זכרתי את הלילה ההוא.
זכרתי את הימים שאחר כך.
כל רגע, כל שניה, כל מילה.
ולא היה די בכך.
וחשבתי שהצלחתי. חשבתי.
נתתי להגיע אלי.
שאפתי אל תוכי את הלילה, את המילה, את השניה.
הדמעות שאחר כך כבר היו מובנות מאליהן.
משהו צפוי, נכון וברור.
ואני לא רציתי אף פעם לזכור את הלילה ההוא.
לא רציתי אף פעם שהדמעות יהיו דבר נכון עבורי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.