בראשית היה ג'. וירא ג' כי משעמם לו וילך וידוג דגים. וירא כי
לא כשרוני הוא וכי כל הדגה אשר בים לא נתפסת ברשתו. ויתבאס,
וילך יומם וליל עד אשר ראה באופק עץ גלמוד. וירא כי טוב וילך
ויחבק עץ זה. ויתנחל שם ויאהב את העץ.

ויהי ערב ויהי בוקר יום המחרת.

ותבוא ב' ותראה את ג' ותקנא. ותנסה גם היא לחבק עץ נחשק זה אך
מקום - אין. ותלך, ותחשוב על תעסוקה הולמת למעמדה. ולפתע פתאום
צץ בראשה רעיון. ב' לא רצתה שיאמרו שהיא מעתיקה מ-ג' ולכן
החליטה לשדרג את מעשיו של ג'. ותלך, ותראה עצים רבים. אושר
הציף את לבה של ב'. ותקלוט את עץ הצפצפה החביב ותחבקהו. ותחבק
אותו עד אשר הפכו הם לאחד. ויבוא ע', ויסתלבט על ב' ועל עץ
הצפצפה שלה. ותפנה ב' את לחיה השנייה ותתעלם ממנו באלגנטיות.
אך במעמקי לבו חשק גם הוא בעץ ולא סתאם עץ אלא עץ צפצפה.וילך
ולא הרחק משם מצא אף הוא עץ צפצפה רענן משלו ויחבק אותו ואושר
הציף את לבו. ותקלוט ב' בזוית עינה את ע' ותצעק לו: "שודד
עצים".וירא ע' כי טוב ויצרף את חבריו.

וכך נולד לו במזל טוב מועדון מע"צ - "מחבקי עצי צפצפה".