קיוויתי לעוד מעט מתי כבר:
הוא פותח את הדלת בזריזות
שמפתיעה אותה.
הוא רץ. החוצה פנימה, החוצה פנימה.
בתנועה מתמדת.
היא מופתעת וגונחת
צורחת ושולחת,
סימנים של רצינות והסברים על
אין אונות.
שהייתה פה כבר הרבה שנים.
ויבשו להן דרכים רבות.
הבטן מלאה כבר.
מספיק עם השטויות.
אז אין אונות אצלי בוריד
אז לא יהיו לך ילדים
ומקהלות של מלאכים
לא יזמרו מעל ראשך
בלילות אני אשתוק
ותחבקי אותי חזק
שלא אברח לך.
את תפחדי שלא עומד לי בגללך
כי הזנחת עצמך מאד
כי אהבתי כה הרבה
ותאשימי אז אותי.
שלא פעלתי עד קשה.
שהעדפתי את השגרה.
אבל עכשיו אני בחוץ
והשמש על הראש
רוסי יתום
במדינה חמה.