מה לו לאדם בחייו,
אם לא שתי רגליו
להוליכו בנתיבי החיים,
להוליכו בישר,
להוליכו שולל.
להחזיקן על האדמה בשעה שראשו חולם חלומות ועיניו מסתכלות ביפי
העולם.

מה לא לאדם בחייו,
אם לא שתי ידיו
להסיק את התנור בלילות החורף,
לשתול את עצי הגן,
לנקות ולבנות את ביתו,
לחבק את אשתו ואת ילדיו בחוזקה אל ליבו בשעה שזה פועם.

מה לו לאדם בחייו,
אם לא שני הוריו
איי מי יראה לו כיצד הולכים בנתיבי החיים,
מי ילמדו להסיק תנור חם,
מי יחבקו אל ליבו בחוזקה כאשר הוא מרגיש בודד.

מה לו לאדם בחייו
לאחר מות שני הוריו,
ילך עצמאי בעולם
ללא תמוכות
ויגלה שהוא בעצמו
בתוך ליבו,
בתוך משפחתו,
מחבק את שני הוריו
בחוזקה.

נכתב ב10.12.00 לאבי ואחותו והוקרא על קבר סבתי מרים, זכרה
לברכה