דף ועוד דף
רק הוא מקשיב
רק הוא סופג
וגם אז זה לא מרצונו.
העט חורט עליו כל יום שישי
הכל חוזר על עצמו כל יום שישי.
הדף כואב את הכאב איתי
היש לו ברירה?
הוא נאלץ לבלוע את כל האשמה.
דף ועוד דף
דפים מצטברים בערמה
אין מי שיקרא אותם
זה אסור, זה מסוכן.
יתחילו לנתח אותם
לשאול שאלולת קשות, נוקבות.
לא יהיה להם כל מוצא
הם יהיו חייבים לשתף פעולה.
לבגוד באותו עט שהעז
ללכלך אותם עם הדיו.
אילו ידעו הדפים שגם כן
העט מאולץ לפעול בניגוד לרצונו
אולי הם לא היו כה עצובים
וימשיכו לספוג את הנכתב
עליהם בשקט, בשלווה.