לאנשים יש מנהגים די מקוממים. לדוגמא כל אימת שאני פוגש אדם זה
או אחר  תמיד נשאלת השאלה "מה נשמע?". איזו שאלה טיפשית זו!
וכשאני נכנע ללחץ חברתי ונקלע לתוך מצב של שתיקה מעיקה ואותן 2
מילים נפלטות מפי בטעות אני תמיד מקבל את התשובה "תודה". הלוא
תודה איננה התשובה. אבל זה בסדר, במילא זה לא עניין אותי
מלכתחילה. הסקרנות הזו שגואה בכולם ויצר החטטנות שמשתלט עליהם
הם הגורמים העיקריים שמניעים אותנו בעידן זה של אינפורמציה.
והתגובות, לרוב הן אותן תגובות. למה אני נזכר בכל זה, זה בגלל
שהיום פגשתי מישהו מהכיתה שלי לשעבר, "אז ליאור, מה אתה עושה
בימים אלו" שאל אחרי שזרק לעברי "מה נשמע". "אני לומד נהיגה"
השבתי. הוא צחק לרגע ושמט ראשו לאחור "זה טוב זה" ציין ולאחר
מכן הביט בי לרגע ממושך "אתה רציני?" שאל. "כן" השבתי, ולמען
האמת אלו סוג התגובות שלהן זכיתי בכל פעם שסיפרתי זאת. (שקרן
מי שאמר שהכנות זה הדבר הנכון לעשות) הוא חייך לעברי, סקר לרגע
את נעליו ושוב הביט לתוך עיניי "כמה זמן כבר?". "שלושה
חודשים". "ואוו, זה המון זמן" השיב. "כן, אני יודע, אבל אני
לוקח את זה ברצינות". "אני מבין" שיקר, "אתה לא חושב שעם כל
הכסף הזה של שיעורי נהיגה עדיך לך להתחיל לנסוע במוניות זה יצא
יותר זול" הציע. אבל אני לא למדתי נהיגה בשביל לנסוע. אני
למדתי נהיגה בשביל שיהיה לי מקום להתמזמז. "ניסית פעם להתעסק
עם מישהי בתחבורה ציבורית" שאלתי אותו. "זאת אומרת, זה די קשה
ולפעמים די מביך, פתאום איזה ילד קטן בוהה בך מכניס את היד שלך
לחולצה שלה ולועס מסטיק בקול. שלא לדבר על המוזיקה המזרחית
שנפלטת ממושב הנהג, היא מנסה לנשוך לך את האוזן והילד לא מרפה
את המבט שלו ממך. אולי זה נראה לך אידיוטי, אבל יש עוד. אי
אפשר להגיע עד הסוף עם זה! ניסיתי באמת שניסיתי, התחלתי לנסוע
באוטובוסים ליליים, קוים ארוכים אתה יודע, כמו מתל אביב עד
טבריה. אבל תמיד יש איזה תחנה מזורגגת שעולים שם 10 חיילים שזה
לא עולה להם כלום, יש להם כרטיסיות אתה יודע, עם כל התיקים
שלהם והרובים ותמיד התחנה הזו זו התחנה שבה אני כבר רוכן
מעליה". הוא הביט בי, ועיניו פעורות. "אתה אדם חולה אתה יודע?"
הוא שאל. ואני כל כך כעסתי, כעסתי על הבורות שלו, על חוסר
ההבנה, על היהירות, על הכסף שבזבזתי על אוטובוסים ליליים, על
הלגלוג שלו ועל זה שכבר שנה לא שכבתי עם מישהי, אני לא יודע
בדיוק מה קרה לי באותו רגע, אבל הייתם צריכים לראות את הפרצוף
שלו. תפסתי אותו בקנה הנשימה ודחפתי לו אגרוף לפרצוף. הוא ניסה
לצעוק משהו לא ברור, אבל אני הייתי מהיר ממנו שלחתי בעיטה לעבר
בית חלוציו והשכבתי אותו על הכביש. כמה אירוני היה כשמכונית
"ל" עלתה עליו.

וכן, קיבלתי על זה כמה שנים בפנים, אבל מה אני אגיד לכם, פה
לאף אחד אין רשיון נהיגה וכולם מקבלים. פה לא איכפת להם אם
מישהו מסתכל עליך בזמן שאתה עושה את זה או לועס מסטיק ופה גם
אני מקבל. אז מי לעזאזל צריך ללמוד נהיגה?! לא חבל על הכסף?