אני יושב ומדבר איתך ואין לך שמץ של מושג כמה אני רוצה להיות
שם לידך, להחזיק לך את היד,
לראות את הבעות הפנים שלך ואת התגובות האמיתיות שלך לדברים
שאני אומר או עושה.
אין לך שמץ של מושג איזה חיוך ענק יש לי על הפנים בכל פעם שאת
מתקשרת, או בכל פעם
שאני שומע את השיר הזה מתנגן ברקע.
את לא יודעת כמה שהייתי רוצה להיות נושא הכתיבה שלך, הבנאדם
שאת מתגעגעת אליו
הכי שבעולם.
את לא יודעת כמה אני מאושר לגלות עוד פרטים על חייך, להכיר
אותך יותר טוב,
לדעת מה עובר עלייך, וכמה שאני רוצה לעזור לך בכל בעיה, בכל
דבר שמציק לך ורק שיעבור
ולא יטריד אותך יותר.
את לא יודעת כמה הייתי רוצה להיות יותר קרוב אלייך. הבעיה היא
שאפילו אני לא יודע כמה קרוב אני רוצה להיות.
אני יודע שאת יכולה להבין אותי, אבל אני לא יודע אם את יכולה
לקבל.
אני אפילו לא יודע איך את מקבלת את הדברים האלה.
"כל דבר קטן שאת עושה הוא קסם", סטינג ידע בדיוק על מה הוא
מדבר כשהוא כתב את השורה הזאת.
ועכשיו אני חושב אותו דבר, ועדיין לא בטוח שעצמי. אני עדיין לא
יודע לעזאזל מה אני מרגיש.
אני לא יודע למה הכל חייב להיות כל כך מסובך, אני לא יודע אם
את יודעת.
יש אנשים מסויימים שתמיד בולטים בקבוצה. תמיד יש מישהו אחד ששם
לב למישהו מסויים אחר.
באותו יום אני שמתי לב אלייך, והלב שלי לא יורד מהקייס שלך.
אני בטוח שלא היה לך שמץ של מושג... אבל זה מה שהולך אצלי עמוק
בפנים.