פתחתי את עצמי
את תיבת פנדורה הכי גדולה שלי
הרגשתי טוב לספר למישהו על עצמי
לדבר
והיה טוב לספר על מי אני כועס ואת מי אני לא סובל
והיה רע לראות כשנוהרים אל המקום ההוא
זה שאני מנסה לברוח ממנו

הנהירה הכמעט מיידית של שותפי לשיחה
היא הפגיעה הראשונה ואחת מהצורמות שחשתי
חוסר היכולת להבין כמה שזה פוגע בי
זאת השניה

הצפיה שאני לא אשתנה לעולם
שאשאר אותו יצור לעד
שהתנוחה בה מצאו אותי
תהיה הראשונה והאחרונה שלי
כל זה בלי להתייחס לכך שרובי מים

אז כולם יכולים לכעוס עלי ולהאשים
ולהפנות את האצבע עם מבט רע
כזה שיגרום לי להרגיש לבד
אם אלו שותפי לשיחה
אלה שחשבתי כי חברים הם לי
מצבי רע
עדיפים לי אלפי אויבים
מאשר חבר שרוצה אותי כמו שהוא רוצה
ולא כמו שבאמת אני