תשע הולכת בכיוון הלא נכון. כבר שנים שהיא עושה את זה, ואתם
יודעים איך זה, שלאף אחד לא נעים להעיר לה. זה כמו להגיד לחבר
הכי טוב שלך שיתחיל לשים דאודורנט כי הוא קצת מסריח. גם כשהיא
כבר מתקיפה זה לא לעניין. בכללותה - הוויה מיותרת.
תשע היא מעמסה לכולנו, ואין לנו לאן לזרוק אותה. אין מי שירצה
אותה. פעם ניסינו להפגיש לה כמה גברים, אבל הניסיונות נכשלו.
היא הייתה בררנית וטענה שאנחנו מנסים להיפטר ממנה. היא צדקה,
אבל כולנו הכחשנו. לקולקטיב היא הפסיקה לתרום, ואנחנו הפסקנו
להעיר לה.
חוץ מזה שהיא הייתה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי, חוץ מזה
ומהקול המתוק מתוק שלה - לא מצאתי בה שום דבר חיובי, והרי אף
פעם לא רציתי להכיר מישהו שאלה התכונות הכי טובות שלו.
יכול להיות שנוצרה תמונה קצת שגויה. פעם היא הייתה עשר. ממש
ממש בסדר, אבל עכשיו - תשע כנראה עברה שינוי. יכול להיות שזה
קשור בעקיפין לעובדה שכל המשפחה שלה נהרגה בתאונת דרכים לפני
שנים. אולי...
בכל מקרה - ערכנו משפט שדה לתשע, והיא הפסידה ונידונה לרצח
מיידי נטול רחמים. אני ביצעתי ולא הרגשתי חרטה. שפכתי עליה מים
וראיתי איך היא נמסה לאט לאט. קודם התו, אח"כ השין, ובסוף
נותרה רק העין הכחולה שלה פקוחה בטון רציני ועמוק.
היי שלום תשע. אהבתי אותך לפני שנים.